Latest / דברי איתי / העבודה משחררת: מה מניע אנשים שעובדים בלי הפסקה

Transcript

העבודה משחררת: מה מניע אנשים שעובדים בלי הפסקה · דברי איתי

• טל: היי, פתאום שם את הקלטה, שלום. נכון, כי פתרנו את עניין ההד. Moran Naor: בתקווה שפתרנו את עניין ההל. טל: הורן, בוקר טוב, היד ככה, כאילו, הסימן של השביים נופלים עליי, כבד לי, אין לי... Moran Naor: לא, לא, לא. רגע, בואי נתחיל מההתחלה, קודם כל. ברוכים וברוכות הבאות לפודקאסט שלנו, דברי איתי, בו אני אוכלת לטל את המוח בטיפול, והיא מטפלת בי בתמורה, ואתם מקשיבים לנו ומציצים לדבר הזה. טל, את רוצה לספר על עצמך? טל: טל חייקין, דיאטנית קלינית, תואר שני בתזונה והתנהגות, שזה בעצם, אפשר להגיד, הפסיכולוגיה של האכילה, ובזמני הפנוי אני חוקרת את כל מה שנקרא הפסיכולוגיה של האכילה. יש לי קליניקה, קורסים עוד מעט של המותג ניומי, שזה שינוי זהות סביב אוכל ואכילה, מערכת יחסים עם אוכל ואכילה, וקבוצות תהליכיות של זהות חדשה עם אוכל ואכילה. וזהו. Moran Naor: ואני מורן נאור, אקטיביסטית פמיניסטית לשעבר. כן, עשיתי כל מיני אקטיביזם פמיניסטי, שיח פמיניסטי, צעדת השרמוטות, עמותת כולן. כל זה התפוצץ לי בפרצוף ומאז אני לא פמיניסטית יותר, אבל אני מטפלת בעצמי ומשנה את עצמי ומנסה להתפתח בעקבות כל הדברים שהיכו לי בפרצוף ובחיים. זהו. אבל בחיים שלי אני בכלל יועצת עסקית, ומתעסקת בעסקים, ומודלים עסקיים, ובלה בלה בלה בלה. אז על מה לדבר היום, טל? וואו. טל: על זה שאין לך כוח לדבר, שאתה... אני לא יודעת על מה לדבר, אין לי כוח לדבר, הדבר הזה יושב לי ככה. הכי לא בא לי בעולם, ואני אומרת, שכשאנחנו יודעות לעשות את הדברים הרגילים של החיים, ושאנחנו מתמודדות עם מה שאנחנו צריכות לעשות, לא משנה מה זה, החיים מתגמלים אותנו. ולכן אמרתי לך, לא אכפת לי אם לא בא לך, אז על זה נדבר. Moran Naor: טוב, חשוב להסביר כמה דברים. אני בן אדם עם אנרגיות בלתי נדלות, בסדר? באמת, הבאר הזה שנקרא האנרגיות של מורן זה משהו שהוא לא רק לא נגמר, אלא... את יודעת מה, אני אתחיל את הדבר הזה בדרך אחרת. היום בבוקר עשיתי הליכה עם בעלי עופר. והלכנו לנו בשדות, בשמש, בכיף, ואני נמצאת בתקופה מאוד מאוד עמוסה בעבודה. הגשתי בימים האחרונים חמש הצעות, יש לי עוד הצעה ענקית, הצעה זה כמו מכרז, מכרז ענקי להגיש בחמישה ימים הקרובים, אנחנו ערב ראש השנה זה מחר, ויש לי המון המון המון עבודה על זה, וניסיתי להסביר לו שבעצם מאז שנכנס ה-AI לחיינו, ה-AI הפך אותי לעובדת פי מיליון יותר יעילה, אבל אני לא הסתפקתי בזה, אלא אני באמת מחדדת את המוח שלי, כל הזמן מעלה את הרמה ש... זה כמו התעמלות, זה כמו שאני בכושר פיזי, ככה אני גם בכושר במוח שלי. אני ישנה כמו שצריך, אני אוכלת כמו שצריך, אני מורידה דברים שמזיקים לי כל הזמן. אני כל הזמן מעלה את היכולת של המוח שלי והאנרגיה שלי כדי to rise up to the challenge ולהיות מסוגלת לעבוד את הכמות עבודה שאני מסוגלת לעבוד כי לפני שנה נגיד הייתי יכולה לעשות אולי שתי הצעות כאלה בשבוע ועכשיו חמש קטן עליי וזהו אבל בפנים אני עדיין מרגישה, אתה מבינה, אני עדיין מרגישה שכאילו אין לי רגע, כי באמת אין לי רגע, אבל זו התקופה וזו העבודה שלי. טל: נכון, אבל אני חושבת שצריך להסתכל על זה יותר לעומק, כי מה שהמקשיבות לנו, ואולי גם המקשיבים לנו, לא יודעים זה שנתפס לך הגב. ואני תמיד אומרת שהגוף שלנו מדבר הרבה. ולפעמים הוא אומר, את לוקחת עומס יותר מדי קשוח על עצמך, יותר מדי עם התעלות על עצמך, יותר מדי, ובסוף זה שובר את הגב. ויש את המשפט הזה על ה... נו, ברח לי הקש ששבר את גב הגמל, כאילו, השבירת גב, המסע המטורף הזה, זה באמת משהו שהוא עומס על הכתפיים, עומס על הגב, ופתאום הגוף שלך מדבר ואומר לך, עצרי, את מגזימה. הוא יכול לעשות לך את זה בדלקות, לך ספציפית, כן? ובעצם נתפס לך את הגב, זה סוג של דלקת. הוא אומר, יותר מדי, יש יותר מדי, עצרי, עצרי, עצרי. ויכול להיות שאת צריכה להסתכל על זה שיש איזשהו פער בין מה שהיכולת האנושית, עכשיו לא בטוח שאת אוהבית מה שאני אומרת, כן? הפער בין מה שאת צריכה לעשות לבין מה שאת ממש רוצה לעשות, איזה סופר וומן שאת באמת, את מקבלת גם מהסביבה וגם מהזהות שאת רוצה לבנות, אבל יש איזה משהו שהגוף לא עומד בזה, הביולוגיה לא עומדת כרגע לפחות במה שאת רוצה לייצר. ואז את סובלת, כי באמת זו תקופה מאוד מאוד עמוסה. זה היה גם אחרי אוגוסט, זה גם תכף חגים, זה גם באמת עומס מסיבי בעבודה, זה עוד דברים שלא קשורים, שנסיעה שיש לך לחו"ל, שאת גם בלחץ עליה, הרבה מאוד דברים הצטברו, ואת עוד רוצה בעצם לעשות... עוד יותר, כי יש לך תאי-איי ואת רוצה לא להיות רק פי שתיים, את רוצה להיות יותר מפי שתיים יעילה. ב-250 אחוז את רוצה להיות יעילה. את יעילה, אנחנו יודעות, אבל כאילו, אני מדברת על פי. Moran Naor: רגע, אבל אני ממש דווקא מרגישה שהקשבתי לדבר הזה שהגב שלי נתפס. כי נכון, הוא נתפס לפני יומיים, ומאותו רגע אמרתי פוס משחק. יש לך עבודה לפנייך, כי גם לקחתי באותו יום כדורים והם עשו אותי מאוד מאוד מטושטשת. זאת אומרת, המוח שלי לא היה חד במידה שאני רגילה אליו וזה מאוד עצבן אותי. אז אמרתי פוס משחק, את לא יכולה לקחת את הכדורים האלה יותר כי את לא חדה כמו שאת צריכה להיות, את לא יכולה להרשות לעצמך כרגע גב תפוס וגוף פגוע כי את, יש לך עוד חג לארח, יש לך עוד עבודה לעשות, יש לך דברים שאת מחויבת אליהם, שאין לי מה לעשות עם זה, אני מחויבת לעבודה, זה חוזים, אני לא יכולה לדפוק את הדבר הזה. ואז אמרתי פוס משחק והורדתי מיד, זאת אומרת הורדתי מיד ב... באימונים אמרתי אוקיי תנועה רגילה וטובה זה טוב אבל אני לא חוזרת עכשיו להרים משקולות עד יום שני אוקיי אנחנו ביום חמישי היום זה היה גם לפני יומיים אמרתי עד יום שני אני לא רואה את החדר כושר בכלל רק הליכות מקסימום אם אני ארגיש מדהים ריצה אבל אני לא אני ישר מורידה מורידה סטרס ואני גם מורידה זאת אומרת כל יום הולכת לישון כאילו מוקדם בשעה סבירה, אני כן דווקא מנסה מאוד להוריד עומס, אני כן הורדתי עומס מכל דבר שהוא לא העבודה שלי כרגע, שאני מחויבת אליו בעצם, אז כל העשייה המעבר לזה שלי כרגע בצד, אז אני כן מורידה עומס. אבל העומס של העבודה והעומס של הבית טל: אין ברירה, את אומרת. בסדר, אבל זה להוריד איזשהו עומס. אנחנו לא צריכות להוריד את כל העומס, לא צריך עכשיו לעשות פוסט משחק לשבת במיטה ולא לזוז, ממש לא. אבל באמת להבין שיש מקומות ש... עייפות מצטברת, העומס מצטבר, ואז אנחנו קצת נשברות, ואז אנחנו צריכות להוריד חלק מהעומס. את בחרת להוריד את העומס של הפיזי, כי אין לך ברירה מול שאר העומסים, וזה נראה לי תקין לחלוטין. זה מרגיש לך תקין? זה נוח לך בגוף? Moran Naor: זה מרגיש לי תקין, זה דווקא מרגיש לי מאוד בוגר, כי אני באמת בן אדם ש... אני לא יודעת לנוח, מאוד מאוד קשה לי לנוח אפילו בחופשות, כשאני מגיעה לחופשה אני תמיד צוחקת שבשבוע הראשון אני בהתקף חרדה. כי לא לעשות כלום ולהיות בחופשה, שזה גם לא קורה לי, אין לי דבר כזה שאני נוסעת לחופשה ולא עושה כלום, אני נוסעת לחופשה עם המחשב ואני עובדת ואני זמינה כל הזמן ללקוחות שלי, הם יודעים את זה, לוקח לי הרבה מאוד זמן לשחרר ולהיות מסוגלת להיות בלא לעשות. הלעשות והלעבוד זה ה-safe place שלי. טל: אהה Moran Naor: זה ממש המקום הבטוח שלי ואני גם, היה איזשהו קטע שכתבתי בספר לפני איזה שבוע שבועיים שהיה רגע בחיים שלי שבו המשפחה שלי התחילה להתפורר כשהייתי בת 16 בערך, כשאבא שלי נכנס לכלא בפעם הראשונה, הייתה גם פעם שנייה, ואני בעצם בת 16, והתחלתי לעבוד בחנות פרחים, במתנות. וזה היה ה-safe place שלי. כי אני מרגישה יעילה, כי זה שומר אותי מלפגוע בעצמי ולעשות צרות, שזה משהו שהיה לי מילדות, כאילו, את יודעת, או אכילה, או אחרי זה בגיל העשרה, כל מיני שטויות אחרות, וזהו, זה משהו שהוא מונוטוני וחוזר, כאילו זה משהו שהוא מעסיק אותי, זה פשוט ה-safe place שלי, ומאז ומתמיד, זאת אומרת לא חשבתי את זה עד שלא כתבתי את זה, אבל מאז ומתמיד המקום הבטוח שלי זה עבודה. לשם אני בורחת כשקשה. טל: אני חושבת שזה מעבר, אני חושבת שכן, זה נכון, את צריכה את המסגרת, המסגרת נותנת לך ביטחון, כל הבית שלך התפורר, בית זה, היה אלמנטים חומריים בכל, אבא שלך נכנס לכלא ופתאום גם הכסף השתנה בבית, פתאום זה שהיה כסף, אין כסף. ותחושה של חוסר שליטה. הבית מתפורר, תחושה של חוסר שליטה, כסף אצלך זה ביטחון. זה לא רק ביטחון כלכלי, זה ביטחון מנטלי, זה לדעת שהכל בסדר, זה הרבה יותר עמוק. ואז מה שקורה, כשאת הולכת לעבוד בחנות פרחים ומתנות, את יודעת שיש לך את הכסף למה שאת צריכה. את, אבא שלך הבטיח לך שהוא יממן לך את התואר הראשון ברייכמן. ותואר ראשון ברייכמן עולה הרבה כסף, אני יודעת את זה, כי אחותי למדה שם גם כן תואר ראשון, זה 40 אלף שקל לשנה, משהו כזה. Moran Naor: כן. שלושים, כן. טל: את יודעת, משהו, באמת, סכום פי שלוש משנה של אוניברסיטה רגילה, וידעת שהוא הולך לממן לך את זה, ופתאום הוא נכנס שוב לכלא, ואת צריכה ל... את החלטת שאת מממנת את זה, שיש לך את היכולת הזאת, ואת גילית בעצם נקודות של עוצמה. ושליטה, החיים שלך, כשהכל מתפורר והכל פורס מז'ור או כוחות עליונים, אני אומרת כוחות עליונים, אבל זה לא כוחות עליונים, זה כאילו משהו שהוא לא בשליטתך. ויש לי טלפון ואת זה, אני לא עשיתי, אבל לא נורא. אז, ואני גם אכבד את הוואטסאפ. בכל אופן. רגע, זהו, חזרנו. יש לך את ההפרעה עדיין? האמנת אותה? Moran Naor: לא, אני חושבת שזה נגמר. טל: אוקיי. אז כשאת בעצם גילית שכל מה שתכננת יכול ללכת לפח, שהייתה לך רעידת אדמה רגשית, כלכלית, של ביטחון, את הלכת ועבדת והצלחת לסיים את התואר שלך כמו שרצית. ואני חושבת שזאת נקודה שגם כשהיית בת 16 וגם כשהיית בת 20, בשתי הנקודות שבהן אבא שלך נכנס לכלא, היכולת שלך לעבוד אפשרה לך בעצם להמשיך לחיות כמו שאת רוצה מהבחינה של החומר. כי החומר בבית השתנה ממשהו ככה מאוד מאוד גבוה למשהו שנפל. אז העבודה היא מקום שאומר, אם אני אשמור על זה, החיים שלי יוכלו להמשיך להתקיים בנחת, בנינוחות, בנוחות, ובתחושה שאני בטוחה ומוגנת. כאילו, זה האימא והאבא שלי, הכסף. וזה לא הקטע החומרי שאני רוצה... יכול להיות שיש גם, כמובן, של אני רוצה לחיות את החיים כמו שאני רוצה לחיות את החיים. יש פה אלמנטים של הגנה על ילדה שהעולם לא בטוח אם אין. ‫תן לה את זה. Moran Naor: למי העולם בטוח אם אין את זה? טל: יש אנשים שכסף זה לא המקום, שזה צריך להיות זוגיות מסוימת, שזה איזשהו אלמנטים, זה אלמנטים אחרים. ברור שכסף זה העולם שבו אנחנו יכולים, כסף יש לו אלמנט רוחני מאוד מאוד גבוה. כאילו תחשבי על 100 שקל, ב-100 שקל את יכולה לקנות סוגי אוכל, את יכולה לקנות פרחים, את יכולה לקנות חשמל, את יכולה לקנות מים, את יכולה לקנות דלק ולנסוע ממקום למקום, את יכולה לעשות עם 100 שקל אין סוף אפשרויות. נכון שבעוצמות שונות, אבל אין סוף אפשרויות. את יכולה לקנות חולצה. מה את בוחרת לעשות עם זה? זה עניין שלך. אז כסף יש לו אלמנט שהוא קונה את הבריאות וקונה את הביטחון וקונה בעצם את המשאבים שאיתם את מתקיימת, את עדיין בעולם חומרי. את חומר, את רוצה לעבוד עם חומר, אנחנו לא מזלזלות בדבר הזה. אבל יש אנשים שכסף זה פחות העניין שלהם, והם לא במרוץ אחרי כסף, וזה לא הדבר שלשמו הם נמצאים בעולם. זהו איזשהו כלי שרת וצריך ממנו מספיק, וזה לא ה... אין מרוץ אחריו. אין מרוץ אחריו. לכן את שונה ב... לא, Moran Naor: לא, לא מכירה, לא מכירה את התופעה הזאתי. טל: בוודאי ש... אני מכירה את התופעה הזאת. Moran Naor: אני בטוחה, אני אומרת, אני לא מכירה את התופעה הזאת של אנשים שלא רודפים אחרי כסף. כאילו אולי לא רודפים אחרי כסף בזה שיש להם והם נולדו לדבר הזה, וזה מובן מאליו בעיניהם, אבל אצלי באמת, כאילו זה באמת היה איזושהי רכבת הרים אישית כזאתי, שבו לא היה כסף, כן היה כסף, לא היה כסף, כן היה כסף, כאילו... זה היה ממש, זה ממש מעגלי החיים שלי היו סביב הדבר הזה. טל: אבל אני חושבת שמעגלי חיים שלכם לא סתם היה כסף, אין כסף. את היית באושר גבוה, הייתה תחושה של שפע, של להיות בהיי סוסייטי, כן? לא סתם חשבת שאת הולכת ללמוד ברייכמן. מי לומד ברייכמן? אנשים שיש עליהם כסף. אני לא חשבתי בחיים ללכת ללמוד ברייכמן, כאילו לא חשבתי לבקש את זה מההורים שלי, בחיים, אוקיי? זה לא שאני באה ממשפחה שאין לה, אבל לא בהיי סוסייטי. ואת בת ממשפחה כזאתי, שאבא שלך אפשר את הדברים האלה, ובבת אחת אין כלום. זאת אומרת, בקצוות. אז המקום הזה הוא מקום שהוא מטלטל אותך תמיד, ולך, אני זוכרת שכשבאת אליי, את אמרת לי, יש לי פחד נורא נורא גדול מלהיות בינונית. עכשיו בינונית זה מישהי שאם אני אקח את זה לתחום של הכסף, זה מישהי שהולכת ומרוויחה סכום כסף, יש לה מכניסה סכום יפה, יודעת לעבוד איתו, היא חושבת מתי היא נוסעת לחו"ל, מתי היא לא, אם קונה את הדבר הזה או זה, סך הכל היא יכולה לאפשר לעצמה חיים. מישהי שעובדת בבנק מבחינתך יכולה להיות בינונית, כי השאיפות שלה זה מבחינה כלכלית, כן? זה להשיג את העבודה שלו וזהו, היא שכירה. אבל אצלך זה לא אפשרי. זאת אומרת, את רוצה לא להיות בינונית עם כסף. את חייבת להיות הישגית, את חייבת להיות מטאורית בדבר הזה, זה משהו שאת נורא נורא רוצה, ושמה המשבר שלך, שמה יש מקום נורא נורא קשה של הזהות שלך. כי את... Moran Naor: אבל אני מאוד בינונית כרגע בכסף. טל: אז אני חושבת שהכסף הוא כרגע סיטואציה שאת מסתכלת עליה ובוחנת את החיים שלך דרך הכסף, אבל אני מסתכלת, את יודעת, על נשים שעוברות תהליך של ירידה במשקל שהן עדיין לא רזות, והן ירדו כבר 30-40 קילו, שזה משמעותי, אבל יש להן עוד 20 קילו. אבל הם עשו כזה תהליך שהמשקל הוא לא המדד, הוא לא המדד היחיד לשינוי שלהם ולאושר שלהם ולנוחות ולננוחות בגוף שלהם והבחירות מזון שלהם ומערכת היחסים שלהם עם עצמן, עם הגוף שלהם. את יודעת את זה. זאת אומרת, התהליך הוא תהליך. משפט נהדר. אז יש פה... Moran Naor: לא, אבל אני מבינה למה את מתכוונת, כי אני זוכרת, אם אני באמת משווה את זה לתהליך של הירידה במשקל, אני כן יכולה לראות את הדרך שבה עשיתי, אפילו ברמה שאת יודעת, כשהייתי באקטיביזם ובפמיניזם, כסף לא עניין אותי. ממש טל: אהה Moran Naor: חייתי את חיי למען ההתנדבות. אם זה לא היה התנדבותי, ואם זה לא היה כאילו זה, זה מבחינתי... באמת חייתי ולא היה אכפת לי מכסף בכלל. זה היה מבחינתי כמה אני מקריבה זה כמה אני שווה. ובעצם רק כשנפרדתי מהדבר הזה, גם קצת לפני האמת היא, אבל באמת לגמרי בפרידה הקשה והעמוקה מהעמותה שגם הכניסה אותי לחובות, פתאום אמרתי כזה למה אני לא למה אין לי כסף למה אני לא דואגת לעצמי לכסף ואז באותו רגע החלטתי שאני אעשה הכל כדי להתחיל לדאוג לעצמי כלכלית ובאמת אם את מסתכלת מאז את יודעת עברו נגיד שלוש שנים אולי ארבע שנים את יודעת זה לא תהליך של יום אני התקדמתי עשרות מונים משם אני הייתי באותה תקופה מובטלת טל: אהההה Moran Naor: כאילו והיום אני עצמאית, אני כאילו שותפה בעסק, כאילו לייעוץ עסקי, אני עושה חייל, אני מאוד מאוד מצליחה מבחינה עסקית, כן יש לי עוד הרבה לאן ללכת ויש לי עוד הרבה לאן לשאוף אבל אני לגמרי, זאת אומרת זה מה שאני עושה, אני בונה עכשיו את הדבר הזה, אני בונה את העתיד שלי, אז אני יודעת שמבחינה אובייקטיבית, לא יודעת איך להגיד, כאילו אני התקדמתי המון. אני עוד לא איפה שאני רוצה להיות, אבל התקדמתי המון. טל: את עובדת בלהתקדם. את עובדת בלהתקדם במובן הזה שאת יודעת לאן את רוצה להגיע, את יודעת מבחינה כלכלית איפה את רוצה להיות. זה כמו שנגיד בזוגיות, יש לך זוגיות, את לא צריכה לחפש אותה. יש לך ילדות, את לא צריכה עכשיו לעבוד בלהביא ילדים. יש מקומות שיש איזשהו שקט בתוך הסיסטם שלך. גם בתוך הכסף יש... יש מקומות שאת מרגישה שם נוחות, אבל יש מקומות שעדיין יש לך את הקול הזה שאומר לך, את זוכרת? עוד פעם היה לך את המשבר הזה, המשבר שפתאום את נכנסת לחובות, את כמו אבא שלך, המקום הזה טלטל אותך, ואמר לך, לא, אתה עבדי קשה, כמו ש... כמו שהיה אז ברייכמן, כמו שהיה שהייתי בת 16 בחמות פרחים. את תעבדי, את תשיגי, ואז את תרגישי את השליטה. את לא תעבדי אותה. זה עניין של שליטה ושל ביטחון. לגמרי. זה בא כחוט השני. וזה בעצם עוד אלמנט, אני חושבת, של ויסות, של פחדים, של חרדה. זאת אומרת, המקום הזה של העבודה שאת תציע עכשיו לחופש ותיקחי את המחשב איתך ותעבדי מול הלקוחות שלך, זה עניין של הוויסות של חרדה הזאת של מה יהיה. עכשיו, אני לא אומרת לך לא לעשות את זה. אתה תשים את שאת רוצה. אבל תצטרכי גם לקחת לך את המרווחים האלה של לדעת לנשום. שלא להגיע למצב שנתפס לך הגב. Moran Naor: אני תמיד יודעת לנשום בסוף. אני גם באמת נוסעת כדי להיות עם המשפחה, זה לא... אני תמיד יודעת לנשום בסוף. אבל כן, אני לא... זה... אין שום טעם שאני אצא לחופש ואסבול. ואם אני לא אוכל להיות קשורה לעבודה, אני מרגישה לפעמים, וואו, אני מרגישה לפעמים כמו איזה אבא וורקוהוליק. כזה שלא מסוגל להיפרד מהמשרד וזה, אבל אני עובדת מהבית, אני מכינה ארוחת צהריים לבנות, אני רואה אותם כל הזמן, אני לא כאילו באיזה היעדרות הורית כזאת שלא אכפת לי מה קורה, רק אכפת לי מהעבודה. אבל כן, אם אני אסע לחודש ואני אהיה מנותקת ממה שקורה בעסק שאני מקימה, זה יעשה לי לא טוב, והמטרה היא זה שאני אהיה בטוב. ואם להיות בטוב אומר להישאר מחוברת לדבר הזה, ולהיות מסוגלת לענות ולהתייחס ולשלוח דברים כשצריך, אני חושבת שהמטרה היא ליהנות, לא לסבול. טל: אני מסכימה איתך. יכול להיות שמישהי שתסתכל עכשיו ותקשיב לך, תגיד, לא, היא לא מחוברת, וחופש צריך לדעת לנוח, אבל אני מסכימה איתך. אני חושבת שזה הכל הסיפור שלנו. אני אספר רגע על עצמי, שאני עכשיו חזרתי מחופשה משפחתית באוסטריה וגרמניה, ואני עבדתי, אפילו הקלטנו פודקאסט. ועבדתי, לקחתי את המטופלות שלי, היה יום אחד, ממש פיניתי יום כל שבוע, כאילו פעמיים היה לי בעצם בשבוע הזה, שפיניתי ועבדתי. ו... והילדים שלי אמרו, אבל אימא, למה את לא בחופש? אמרתי, זה גם חלק מהחופש שלי, אני זקוקה לזמן הזה, הוא עושה לי טוב. זה לא שאני מתבאסת על הטיפול שעכשיו אני צריכה לעבוד. זה ההפך. זה רגע חופש מהחופש. זה רגע לחזור לעצמי, זה רגע ויסות של עצמי עם עצמי. אני זקוקה לזמן הזה של רגע להתחבר לעצמי. אז אני חושבת שזה עניין של באמת מיתוג עצמי, האם אני סובלת, האם אני בעצם לא בחופש או כן, איך אני מסתכלת על הדבר הזה? ואני חושבת שזה כחוט השני לכל האלמנטים הרבדים בחיים שלנו, שזה הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו. אם אני מסכנה או אם אני שמחה, האם אני קורבן של סיטואציה או האם לא, האם וואלה, איזה כיף שזה קרה לי, אני מרוויחה. זוכרת ששברתי את הכתף? זוכרת? זה היה לפני, זה היה ב-2000. Moran Naor: זה היה ממש... טל: פברואר 2023. אני לא זוכרת את התאריך. זה היה שבר מאוד מאוד קשה, זה נחשב אחד השברים הכי כואבים שיש. וכאב לי נורא, והחלטתי שאני לא סובלת. וזה היה אירוע מכונן בחיים שלי, ששינה את התפיסה שלי לגבי כאב וסבל. יותר מזה, אני למדתי על מערכות היחסים שלי כל כך הרבה, והיום, וכבר באותה תקופה, שזה נורא כאב לי, והייתי באמת הכי כאובה בעולם. אני אמרתי איזה ברכה, כאילו כמה אני לומדת מהדבר הזה, איזה מזל שזה קרה לי. איך זה שינה את החיים שלי וכמה התפתחתי בעקבות השבר הזה. אז אני חושבת שזה עניין של סיפור והסתכלות ולחפש, זה קצת מתחבר לפגישה האחרונה שלנו, שדיברנו שיש לנו איכויות של בנות אדם, שזה יכול להיות, יש לזה צד... פחות טוב, נחות, לעומת צד שהוא מעצים. אז זה באמת עניין של איזה צד של מטבע אני רוצה להסתכל על הסיטואציה, איך אני בוחרת להסתכל על הסיטואציה. Moran Naor: אני רוצה גם להגיד עוד משהו שכאילו עלה לי תוך כדי, כאילו דווקא באמת בהקשר גם שלך כאילו וגם שלי, שאני באתי מבית שבו אימא שלי כאילו עבדה אבל כאילו לא היה לה קריירה, מבינה? היא כאילו הייתה עובדת כזה בכל מיני דברים, והיה תקופה שכאילו בקיצור לא היה לה קריירה, היא לא הייתה אישה עצמאית, היא הייתה אישה כזה קצת מוחזקת. טל: אהה Moran Naor: ובאמת כשהכל התפרק אז היא פתאום הייתה צריכה ללכת להתפרנס והיא לא באמת יכלה להחזיק את ה... את רמת החיים שאבא שלי הביא. היא טל: אהה Moran Naor: יכלה להתפרנס בצורה פשוטה, אבל היא יכלה להחזיק את עצמה. ואני מבחינתי זה היה משהו שהוא מאוד מאוד הפחיד אותי. כי אני רואה גם היום נגיד בפייסבוק וכל מיני דברים, כאילו אני רואה נשים שלא עובדות מבחירה. ואני כאילו, what the fuck? איך אתם יכולות להרשות לעצמכם? להיות במקום הזה שבו אתם, אתם לא יכולות לקום וללכת. אתם תקועות במקום הזה כי אתם לא מסוגלות לפרנס את עצמכן. וזה לא שאני נמצאת במקום הזה שבו, כאילו אבל אני לא מפחדת לרגע, כאילו אני עצמאית לחלוטין בחיים, תמיד הייתי תלויה אך ורק בעצמי. אני לא תלויה באף אחד אחר, אני לעולם לא אהיה תלויה באף אחד אחר. וזה משהו שהוא מאוד כאילו no way, no way. את מבינה למה אני מתכוונת? טל: כן, את רואה? ניצוץ פמיניסטי יצא פה. את רואה? יש. בכל אופן, סתם, זה רק הלוחמת הפמיניסטית שלך נעלמה במובן הזה. את פוסט-פמיניזם, את סוג אחר של פמיניזם, לא ה... Moran Naor: חחח טל: כן, אני רואה נשים שרוצות להיות את ה... רוצות את הגבר הזה של פעם, שרוצות להישאר בבית ולגדל את הילדים, ולא... ובעצם לעבוד בעבודה פשוטה, עבודת מורה ש... כאילו, הכי פשוטה, עבודת מורה זה עבודה לא הכי קשה, אבל אני מדברת על מה שנקרא, אם מותאמת לילדים, שכר מינימום. אני קצת חוששת לעתידה. כי אני אומרת, את לא... את בעצם תלויה בכוח של מישהו אחר. את תמיד יכולה לקום וללכת, אבל זה הרבה יותר קשה. כשאין לך קריירה ושאין לך... יכולת לפרנס עצמך, ואני אומרת את זה באופן אישי, אני הייתי שם. לקח לי הרבה מאוד זמן לעבוד כדי לצאת ממערכת יחסים רעילה שהייתי צריכה לצאת ממנה. אז... אז זהו, אז כן, זה משהו שאני מאוד מאחלת, ואני באופן אישי מאוד נוח לי ואני צריכה, אני נוחות ובית וביטחון, אני באתי מבית שיש לו כסף, אז אני כן רוצה לחיות באותה רמת חיים. את באה מבית אחר, את באה מבית מאוד דרמטי. יש אין, יש אין, כאילו, נסגר בבת אחת. חובות. זה רציני, אבל תראי איפה את היום, איזה יופי, איזה עבודה עשית. Moran Naor: כן. טל: ככה צריך להתחיל את השנה החדשה ולהגיד לעצמנו, וואלה, עשינו כברת דרך. Moran Naor: עשינו כברת דרך. טל: וכל אחת ממי שמקשיבה פה עשתה כברת דרך, גם אם היא עכשיו נמצאת במקום תקוע. זה חלק מה... Moran Naor: גם אם היא רק הקשיבה לפרק הזה, היא כבר עשתה כברת דרך. טל: נכון, כי גם במקום תקוע זה רגע לפני בחירה לזוז ולזוז למקום אחר. כן, חודש ספטמבר הוא חודש שבאנרגיה שלו זה תזוזה. מתחילים בית ספר, אנשים... יש משהו שהוא... יש גם מחקר שהראה שאנשים שלוקחים החלטות לשנה החדשה, שלוקחים את זה בספטמבר. הסיכוי שלהם להצליח, זה לא קשור לראש השנה שלנו, זה מחקר עולמי, כן? זה מחקר שנעשה בארה״ב ובאירופה, שאנשים שעושים שינוי בחיים שלהם בספטמבר, יש להם הרבה יותר הצלחה להשיג את היעדים שלהם, את מה שהם רוצים, מאשר ב-1 לינואר, ב-31 לדצמבר. כי יש משהו בעניין הזה של ה... של הסתיו, של ההתכנסות, של רגע להבין את הדרך, הכניסה לבית ספר, המחברות החדשות. יש איזו התרגשות באוויר של התחלה, שאנשים, משהו כנראה בווייב הזה עוזר להם להתכוונן. אז אם התקועה, זה הזמן לקחת החלטה הכי קטנה בעולם, של את יכולה לעשות עכשיו, לאישה שאת רוצה להיות ולהרגיש שנה הבאה, אבל קטנה. ולצאת החוצה, לא מהשמונים מעלות, זה לא יעבוד לנו. Moran Naor: וואי, אני באמת צריכה לדבר איתך על משהו, אבל אני אדבר איתך אחר כך. שנה טובה, יקירתי. טל: טוב. שנה טובה, מורן. שנה טובה לכל מי ששמע אותנו, גם אם את שומעת אותנו בינואר. או לא בינואר, ינואר זה גם שנה טובה, אבל באוגוסט הבא. Moran Naor: לא פספסת אף הזדמנות, את עדיין יכולה לקבל החלטה קטנה ולהתחיל את השיד משלך. לא צריך לחכות לראש השנה. טל: לא Moran Naor: יאללה, בהצלחה! ביי! טל: ביי