Latest / דברי איתי / תבטיחי לי שאני קמה מזה: על משברים, חוסן והבחירה לחיות

Transcript

תבטיחי לי שאני קמה מזה: על משברים, חוסן והבחירה לחיות · דברי איתי

• טל: חייקין, טל חייקין, יש לבעיה אלמורה נאור, יש לבעיה להגיד משפחה סופית. חטא יודי וקוף ידון סופית, חייקין Moran Naor: לא, איך כותבים את זה? אני יודעת, אל תגזימי. אני לא בטוחה פשוט אם זה חי או חי, וזה... טל: זה בא מהמילה חיה והמילה קינדר, כאילו הבן של חיה. כל המשפחות האלה, חבקין, חווה, קינדר, כאילו. עכשיו תזכרי. Moran Naor: אולי עכשיו אני אזכור, עכשיו שנתת לי משמעות חיה קינדר, זה כמו אבו, אבו. טל: כן, בדיוק. אז פה זה הגרמנים שעברו לרוסיה. Moran Naor: רגע, ברוכים וברוכות הבאות לפודקאסט שלנו, דברי איתי, שבו טל, המטפלת שלי, מטפלת בי ככה מולכם, ואנחנו נחשפות. טל, תספרי לעצמכם. טל: דיאטנית קלינית, יש לי תואר שני בתזונה בהתנהגות, שזה הפסיכולוגיה של האכילה. אני בעברי ניהלתי ארגון מדעי, ואני היום בעלת קבוצות, והקורס ניו מי, שינוי זהות ושינוי האכילה ומערכת היחסים בכלל עם אוכל ואכילה. אז זאת אני. אני גם רוצה רק להגיד, לפני שאת מציגה את עצמך, שנכון, אני מטפלת בך, לפעמים אנחנו מטפלות, לפעמים אנחנו פשוט מדברות על דברים, ולפעמים זה אפילו מסתבר שבוע שעבר זה היה מקצועי, אז ככה. Moran Naor: כן, קורים פה כל מיני דברים, אנחנו לא ממש מתכננות אותם מראש. אז עכשיו אני אציג את עצמי, ואני התכוננתי, הכינותי מראש, בגלל שכל ההצגות שלי עד עכשיו היו בינוניות מינוס, עבדתי על זה, ועכשיו יש לי הצגה מסודרת. אז אני טל: אהה Moran Naor: מורן, אני בת 43, אימא לשתי בנות, CO ויועצת לחברות טכנולוגיה כבר 17 שנה, אבל טל: אהההה Moran Naor: חוץ מזה, אני גם בת של שוכר נשק. אקטיביסטית פמיניסטית לשעבר, הקמתי עמותה, הובלתי הפגנות של אלפי אנשים, והיום אני כותבת את הספר הראשון שלי. עברתי לא מעט התרסקויות בחיים, ובכל פעם קמתי מחדש, אבל בשנים האחרונות החלטתי שאני לא רוצה רק לשרוד, אני רוצה לחיות באמת. ומאז אני חוקרת עם עצמי ועם טל איך מייצרים טל: רוצה לספק? אג, חרסתי לך. Moran Naor: שינוי, איך בונים חוסן, איך לומדים להיות מאושרים. וזהו, ועל זה אני גם אוהבת לדבר פה בעיקר כשאני מעלה בעיות שיש לי. טל: יפה מאוד, אחלה הצגה, קצת ארוך מדי בעיניי, אבל, אבל מכל דבר מדויק. Moran Naor: ‫אני אשתפר. טל: בסדר, אחד אחוז ביום, אנחנו... אנחנו רק מולכות ומשתפרות. כן, אז על מה רצית לדבר איתי היום? Moran Naor: אז חשבתי על זה בדיוק עכשיו כששמתי אודם לפני השיחה שלנו, אתמול היה 7 באוקטובר וזהו טל: אהה Moran Naor: אתמול היה יום מבאס כאילו כמובן לא היה שום אפשרות שזה יהיה משהו אחר חוץ ממבאס אבל אני מרגישה שהיום אוקיי אני אגיד אני אגיד על עצמי ומשם נעבור לדבר הזה כי אני קודם כל אני ב-7 באוקטובר לא התעוררתי. לא התעוררתי עם האזעקות. באותה תקופה השכונה שלנו הייתה עוד ממש ממש חדשה והאזעקות לא עבדו כמו שצריך, כאילו לא שמעו אותן בכל האזור. כמובן מאז זה תוקן. אבל לא התעוררנו. אנחנו התעוררנו באיזה תשע וחצי, אני ועופר. הבנות כמובן ראו סרטים מצוירים כזה כל הבוקר מול הטלוויזיה. קמנו לכזה מיליון הודעות וואטסאפ, פיד משוגע בכל מקום אפשרי, ואז כזה תוך כדי התעוררות שאנחנו מסתכלים על כל ההודעות של הכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר, אז הבנו שקורה משהו. טל: אהה Moran Naor: ובהתחלה כמובן, את יודעת, לקח כזה איזה יום שניסינו, גם הסתכלתי על תמונות שלי מ-7 באוקטובר, אנחנו הכנו פנקקים בבוקר, כאילו הבית שלנו היה בצ'יל. למחרת גם כאילו כזה צילמתי סרטונים של הבנות עושות כל מיני יצירות כי אנחנו החלטנו די מהר שהדבר הזה לא נכנס אלינו הביתה שאנחנו מסבירים לבנות מה שצריך לילי אז הייתה גם בת שלוש זה עוד לא היה רלוונטי ג'ון הסברתי לה מה שצריך מה שהיא יכלה להכיל אבל הדבר טל: אהה Moran Naor: הזה לא נכנס אליי הביתה ושגם אני החלטתי עם עצמי הופ, הנה משבר שלא קורה לגמרי לי וזו הזדמנות מצוינת לא להישבר ולהתרומם. כמישהי שחוותה המון המון משברים, מה שנקרא משני חיים בחיים שלי, כאילו אמרתי, אוקיי, לא, כאילו, לשמחתי לא מת לי אף אחד, לא נפגע לי אף אחד, הסביבה הקרובה שלי לא היה איזשהו פגיעה. אני לא יכולה... אני לא... אני הולכת להתרומם מהדבר הזה. אני הולכת לשמור על שמחת החיים שלי. אני הולכת להשתמש בכל הכלים שאספתי בשנים האלה כדי לשמר את שמחת החיים שלי, את הקריירה שלי, את הכוחות שלי, את כל הדבר הזה. כאילו אני הולכת להיות... זו ממש החלטה שקיבלתי אותה בימים הראשונים אחרי. השביעי באוקטובר, אני הולכת להיות מופת של הישרדות, מופת של טל: אהה Moran Naor: חיות. וזה מה שעשיתי, זאת אומרת מבחינת קריירה, הקריירה שלי זינקה בשלוש שנים האחרונות. וזהו, ואני רוצה לדבר על הדבר הזה שלפעמים משברים הם באמת הזדמנות, כאילו הכל נשבר מהמילה משבר, אבל זו הזדמנות לבנות מחדש. מבינה? זהו. זה מה שרציתי לדבר. טל: בעצם הנושא שלנו היום, התמה שלנו היום, איך אפשר להשתמש דווקא במשבר לצמיחה. ולאו דווקא המשבר שלנו, זה כמו שזום פרחה בקורונה. כאילו, אני זוכרת גם כשדיברנו אז, את אמרת לי, אני רוצה... יש אנשים במלחמה, יש כאלה שמפסידים ויש כאלה שמנצחים, יש כאלה שעולים ויש כאלה שיורדים. אני רוצה לעלות עכשיו, אני ממש זוכרת את המשפט הזה, אני רוצה לשגשג, בגלל זה אני גם מביאה את המושג הזה. אנחנו לא רוצות לשרוד יותר, אנחנו רוצות לפרוח ולשגשג. לפעמים דברים ומערכות נשברות ונוצר משהו חדש, אוקיי? סתם אני לא יודעת למה עלה לי עכשיו לואי ה... מלך לואי בצרפת, אולי בגלל ההפגנות בצרפת כרגע, אוקיי? כי בעוד נגיד לישראל יש היסטוריה של מלחמות מאוד מאוד דרמטיות, לצרפת יש היסטוריה של מהפכות, וכרגע קורית שם איזושהי מהפכת בני נוער, אבל היה שבר, היה משבר מאוד מאוד גדול בצרפת, לואי ומרי אנטואנט היו המלכים, ואז באו, הייתה מהפכה. והם ירדו מהשלטון, זאת אומרת משהו אחר נוצר, הכוח של העם עלה ובעצם דברים חדשים נוצרו מתוך המהפכות. אז אני לא כל כך אוהבת, משבר זה דבר נורא נורא קשה ובאמת אנשים, הבאנו את השביעי באוקטובר, זה באמת סיטואציה קשה ואנשים איבדו ונשברו והם עדיין שבורים ובך ובי באופן אישי זה לא נגע, בסביבה הקרובה, לא נלקחו לנו אנשים, יחד עם זה שאנחנו כן, לכל אלה שדואגים אנחנו מאוד מאוד היינו סוערות מזה במובן הרגשי, זה בהחלט נגע בנו והיה לנו, והיה עצוב, אבל אנחנו אמרנו מה אפשר לעשות, איך אפשר להתפתח מהמקום הזה ולא ליפול. עדיין צריך לחגוג את החיים, עדיין צריך לבחור לשגשג. אני יכולה כרגע להרשות לעצמי, לחזק את עצמי, לחזק את המשפחה שלי בדרך הכי טובה שיש. זה אפילו יותר טוב מאשר ליפול לדיכאון, מכל בחינה. אין צורך להשתתף בצער במובן הזה של להיות ביגון ולא לעשות מסיבות ולא לחגוג את החיים. צריך לחגוג את החיים, בעיניי, כן, זאת התפיסה שלי. אבל אני חוזרת לתמה. איך אפשר לקחת את המשבר או את המהפך בחיים, אני אקח את זה כי החיים מתהפכים עלייך, ובעצם להגיד, אוקיי, יש לי פה נקודת מבט אחרת, אני מסתכלת, הפכו לי את הדלות עם הרגליים, אני מסתכלת על העולם הפוך, מה אני רואה אחרת ומה אני רוצה לראות, מה אני אוהבת לראות פה ומה אני רוצה לקחת איתי לחיים שלי. אני אשאל אותך את זה, את אמרת, אבא שלי היה סוחר נשק, ועברתי תהפוכות בחיים, ככה הצגת את עצמך. עכשיו, כאילו, אני משערת שמי ששמע את זה אמר, מה, ולמה זה קשור? אני חושבת שזה כי זה מאוד עיצב אותך, אז אולי תספרי דווקא איך התהפוכה הזאת עיצבה אותך. ומלשאנו עצמך. Moran Naor: בואי נתחיל עם העובדה המאוד פשוטה שאבא שלי בגלל המקצוע שהוא שכר, כשהוא עבד בו, נכנס לכלא פעמיים. פעם ראשונה כשהייתי בת 16 ופעם שנייה כשהייתי בת 26 או 27, זה היה שבועיים אחרי החתונה שלי, ובשני הפעמים הדבר הזה ריסק את הבית וריסק אותי. בעצם מגיל 16 לא הייתה לי משפחה באמת, לא היה לי יותר את המבנה הזה הנורמלי המשפחתי, וגידלתי את עצמי. זאת אומרת לא הייתי שמורה, כאילו לא הייתי שמורה גם לפני, אבל בואי נגיד שאחרי זה גם לא הייתי שמורה בכלל. וזה עיצב את חיי מבחינה אחת, מהבחינה הזאת. מהבחינה השנייה, שבה המון בחינות, אני לא באמת חושבת שאני יכולה למספר אותן, אבל בעצם בפעם השנייה שהוא נכנס לכלא ונאבקתי במשך, אני יודעת, שנה וחצי כדי לנסות להוציא אותו, זה היה בכלא ברומניה, ולא הצלחתי, נכשלתי. היה בי המון רגשות אשמה. על העבודה שלו, על זה שגם, זאת אומרת, הוא שוכר נשק לגיטימי, זה לא שהוא מכר לכל מיני, את יודעת, מיליציות או כל מיני פושעים או דברים כאלו, הוא שוכר נשק בין מדינות, זה משהו שהוא לגיטימי, אבל היה בי המון רגשות אשמה על הדבר הזה. ובעצם? טל: זה רגשת אשמה או בושה? Moran Naor: גם וגם. וזה בעצם מה שהביא אותי לאקטיביזם הפמיניסטי שלי. אחד מהדברים שהביא אותי לשם, כי הרגשתי באיזשהו מקום שלא יכולתי להציל אותו, מצד טל: אהה Moran Naor: אחד. מצד שני, מה שהביא אותו לשם היה המקצוע שלו, שהוא היה לא מוסרי בעיניי. והרגשתי צורך כאילו לשנות את הקרמה, לעשות טל: ‫לעשות... ‫לעשות משהו מוסרי. Moran Naor: משהו סופר מוסרי כדי לשנות את הקרמה שלי, כדי לשנות את הסיפור שלי, כדי להפוך לאדם סופר מוסרי במקום המקום שבו גדלתי. אז כן, זאת אומרת, נגיד, אם מתייחסים לדבר הזה, נגיד, לפעם השנייה שהוא נכנס לכלא, זה היה שבר מאוד מאוד מאוד גדול, גם משפחתית, גם זוגית, אני רק התחתנתי, כאילו, הייתי במשך חודשים בדיכאון, והתקפי חרדה, ונסיעות בעולם כדי לנסות להוציא, כאילו, באמת, זה היה סיוט, אבל... כשקמתי משם הפכתי להיות אקטיביסטית פמיניסטית, שאומנם היום אני מסתכלת על זה בצורה לא טובה, אבל אני לקחתי, טל: כי גם שם היה משבר. Moran Naor: כן, כי גם שם נהיה המשבר, אבל במשך לא מעט זמן אני עשיתי טוב מהמשבר ההוא. אני עשיתי טוב לעולם, לפחות ניסיתי, רציתי. טל: אהה כן? בעצם זה נכון שאם מסתכלים על אנשים, את הרבה מעל האדם הממוצע במשברים. אין מה לומר. לא, כאילו מי שלא מכיר אותך, שידע שרמת המשברים שלך היא מאוד מאוד גבוהה. מצד שני, את אומרת, אני למדתי לפחות בתקופה האחרונה שממשברים אפשר להתפתח, ואז באמת את עשית קפיצת גדילה די משוגעת. עכשיו, כמובן, אני רגע שמה בסוגריים, אפשר להתפתח גם בלי משברים. אפשר פשוט לבחור להתפתח ולא צריך לעבור דברים קשים כדי להתפתח. אבל המון פעמים כשיש את המשברים זה כל כך מנער את צורת המחשבה שלך וזה גורם לך להיות רגע להתבונן ולהגיד, אה, לעצור את המרוץ של החיים ולהגיד, עצרו את הסוסים אני רוצה לרדת, משהו פה לא מסתדר לי. ואז להגיד לאיזה דרך אני רוצה ללכת מכאן. ולאיזה דרך את רוצה ללכת מכאן? עכשיו, אז אני באמת חושבת שאת מביאה פה משהו מאוד חשוב. איך אפשר ממשבר לקפוץ לא רק להבראה של הדבר הזה, אלא להתפתחות ושגשוג? ומה את חווה כמשהו שעזר לך? Moran Naor: תראי, אם אני באמת, זאת אומרת, אם אני מתייחסת למשבר האחרון שעברתי, שזה היה המשבר בעצם של העמותה, אוקיי, שאני, כאילו, אני מנסה לזהות פה איזושהי תמה, סבבה, קרה שם משהו נורא, הגוף היה בטראומה קשה מכל, מהתקפי חרדה, מהפחד, מההיסטריה, כאילו, הגוף שלי היה לא בטוב, הוא היה ברע מאוד. אבל אני זוכרת שהייתה לנו, לי ולך, שיחה באחד הלילות שמופיעה טל: אהה Moran Naor: בתחילת הספר שלי, שבה אני, זאת אומרת, אני כבר הבנתי, אני ידעתי לזהות את התחושה הזאת, את תחושת הריסוק, כי אני מכירה אותה מגיל צעיר, אז ידעתי לזהות שזהו, מה שקורה מתרסק כרגע, אין לי דרך לעצור את ה... סליחה אני אנשום, אין לי דרך לעצור את ההתרסקות אבל גם זכרתי מה קרה כל פעם אחרי ההתרסקות ובעצם אחרי ההתרסקות הייתה תקופה מאוד מאוד ארוכה של דיכאון וקושי ואפס אנרגיות וכאילו זה ואמרתי אין לי כוח לזה עוד פעם, אין לי כוח עכשיו, אני בדיוק מצאתי את השמחת חיים שלי, אני בדיוק מצאתי את ה... אין לי כוח עכשיו להתרסק עוד פעם, כאילו עד כדי כך, להתרסק ולחשוב שאין עתיד יותר, כאילו די כבר, כמה אפשר? ואז אמרתי לך, תבטיחי לי שאני קמה מזה. תבטיחי לי. אז אני חושבת שאם אנחנו מתייחסות לתמה, אז קודם כל זיהיתי את ההתרסקות. ידעתי שזה מה שקורה עכשיו, שהחיים לא יראו אותו דבר יותר כמו שהם היו. 2. החלטתי שזה לא הסוף שלי, שזה לא גומר אותי. טל: לא קורבן. דיברנו הרבה על לקחת אחריות. Moran Naor: כן, וזה טל: זוכרת? Moran Naor: עצבן אותי טל: זה עצבן אותך. Moran Naor: כי זה גם היה תהליך מאוד מאוד ארוך שלי, זאת אומרת יש הבדל בין לא קורבן לבין לקחת אחריות, אני חושבת שזה הרבה יותר עמוק מזה, היום אין לי בעיה לקחת אחריות, אני מרגישה שזה איזשהו קו שעברתי אותו והיום, אבל אז בזמנו לקחת, אני חושבת שגם יש בזה משהו כי בפמיניזם ויסלחו לי אהובותיי הפמיניסטיות שמקשיבות לזה וזה יעצבן אותן, בפמיניזם יש משהו קורבני. במיוחד, כאילו אפילו, זאת אומרת זה ההתעסקות שלנו, האשמת הקורבן, אל תאשימו את הקורבן, אז יש פה קורבן. טל: נכון, בהגדרה. Moran Naor: בדיוק, by definition יש פה קורבן. גם אני, כשנכנסתי לדבר הזה, אמרתי, בסופו של דבר, אני הקורבן, אז את מבקשת מהקורבן לקחת אחריות על הסיטואציה שבה עשו לו עוול. וזה לא פייר, כי אני הקורבן. אבל אני לא הקורבן. זאת אומרת... טל: זה מסבך, כי נעשה עוול, אוקיי? נעשה Moran Naor: נעשה עוול טל: עוול. ומצד שני, כשאנחנו מדברים על אחריות, זה לאו דווקא להגיד, בגללי הדבר הזה קרה. דברים קורים לנו, אוקיי? יש לנו... דברים Moran Naor: ‫הפקים קוראים נקודה. טל: קורים. ובעצם אנחנו איבדנו איזושהי שליטה, ויכול להיות שנעשה משהו שפגע בנו אישית, או תקפו אותנו. רעידת אדמה בדיוק איפה שהיינו, רצחו אותי כי הייתי בדיוק בנובה, מלא דברים יכולים לקרות ועשו אותם לי. כוחות הטבע, אוקיי, אם זה כוח עליון או אם זה כוח של בן אדם. זה עדיין תחושה של חוסר אונים, והחוסר אונים זה מקום מאוד מאוד מחליש ומקטין. ואין ספק שזאת חוויה מאוד מאוד קשה ושאנשים שיש לנו יכולת זאת אומרת, אנחנו לא יכולות, ואנחנו לא יכולות לכעוס על כוחות הטבע שעושים לנו את מה שעושים לנו, אוקיי? אפשר לכעוס על אלוהים? Moran Naor: כשאני אומרת, כשאת אומרת כוחות הטבע, אני גם מתייחסת לאנשים. טל: את צודקת, את יכולה להסתכל, אבל את יודעת, את מצפה מאנשים שחיים בסביבה מסוימת של קודים מוסרים, שלא יתנהגו בצורה מסוימת, ויכבדו אותך כמו שאת מכבדת אותם, ויש כאלה שלא מכבדים אותך. לא יעזור כלום, זה קורה בכבישים, וזה קורה בפינות חשוכות או בתוך בני זוג. זה קורה. זה הסיטואציה. עכשיו, אני רוצה רגע לחזור אלייך. את עברת איזושהי, בעצם, התפרקות של העמותה, ואת הפכת להיות השעיר לעזאזל של כל האירוע הזה. זה לא, למה זה כל כך טלטל את אמות הסיפים של הנשמה שלך? בגלל ששוב הבית שלך התפרק. את בנית, זה לא רק היה הבית של אימא שלך, של אחותך, של אבא שלך, במובן הזה שממש התפרק, בחוויה ולא רק בחוויה. פתאום הבית החדש שבנית, של קהילה, של ממש צוות עבודה, הכל, זה העולם החדש שלך. ונתת שם את כולך, ופתאום החברות הטובות שלך הפנו לך גב או תקעו לך סכין בגב. זה היה תחושה, זאת הייתה תחושה, של פגיעה מכוונת, אוקיי? מאוד אישית. ולכן אני חושבת שזה היה מאוד מטלטל, כי כאילו עשו את זה לך. ובגלל זה את חווית את הקורבנות הנורא נורא גדולה. כשאנחנו מדברות על לקחת אחריות, זה בעצם להגיד, זה מה שקרה. עשיתי את הבחירות שלי, אם אני מרוצה או לא מרוצה מהבחירות שלי, אם נסעתי לנפאל ביום הזה או לא נסעתי לנפאל ביום הזה, אם הלכתי לפסטיבל הנובה או לא הלכתי, זה לא משנה אם אני בחרתי להיות בעמותה הזאת ולהגן על מישהי או לא להגן על מישהי, עשיתי בחירות. אבל לא על האחריות הזו אני מדברת, אלא על אחריות בעצם מה קורה מכאן והלאה. It is what it is, זה המצב, אי אפשר לשנות אותו, זה קרה. אבא שיח נכנס לכלא, אין לכם כסף. מתגרשים, הבית מתפרק, החוויה מלא בושה, מלא אשמה. כל האנרגיה שלך הולכת לנסות להציל את האבא שלך, בעוד שאת הילדה שצריך לגונן עליה, את הופכת להיות הילדה ההורית שצריכה לגונן עליו. הכל פה, הכל מתהפך. ואז כשאנחנו מגיעות למצב של הבנה ובגרות של מה המשמעויות של הדברים האלה, אנחנו אומרות, עצרי, איך את מסתכלת על העולם? מה יכול לקרות מפה? את יכולה, או את נמצאת באיזשהו מצב שיש לך שתי בחירות. או שאת יורדת, מה שנקרא, במסלול המהיר להיות הקורבן, ואז את נותנת את כל הכוח למישהו אחר. שאת בעצם מאבדת את כל הערך העצמי שלך, כי לך נעשה. הם עשו לך, הכוח אצלהם. הם יכולות להשפיע האם את שמחה או לא שמחה. הם יכולות להשפיע האם את בשלוות נפש או לא בשלוות נפש, האם יש לך כסף או אין לך כסף. איך רואים אותך, מה חושבים עלייך, פתאום הופך להיות הדבר הכי הכי חשוב. כי כל הכוח הוא אצל האחר. כשאת לוקחת אחריות ואת אומרת, זה מה שיש, זה המצב שאליו הגעתי. אני יכולה. מכאן והלאה להחליט באיזה נתיב אני הולכת, אני יכולה או לרדת למקום הנמוך של המוותרת, כאילו אני אגיד ישו הצלוב, כאילו הקורבן, הטלה, תמיד אנחנו רואות בכל הדתות, גם ביהדות, גם בנצרות, גם באסלאם, את השה, את הטלה הקטן, המסכן, העולה לקורבן, את הילד מעלים לקורבן. זאת אומרת, הקורבן הוא החסר אונים. ואנחנו אומרות, אנחנו לא מוכנות להיות חסרות אונים. אנחנו לא מוכנות להיות הסמל הזה. ואנחנו רוצות להיות היוצרות. אנחנו רוצות בעצם לממש את עצמנו, לפתח את עצמנו. ולהגיד, אני יוצרת את חיי, איך אני בונה את חיי. אני לוקחת מכחול ומציירת חיים אחרים. מה אני רוצה שיהיה שם? איך אני רוצה להרגיש? איך פועלת אישה שמרגישה ככה, בתוך סיטואציה כזו? אם זאת לא הייתי אני, ואני מייעצת עכשיו למישהי אחרת, מה היא עושה? היא יוצאת להליכה או יושבת בבית בוכה? היא יוצאת להליכה. נכון? היא לא יושבת כל היום על נוטלה ובייגלה. היא מכינה על עצמה סלט ואומרת כל הכבוד. והיא לא מפחדת לכתוב ברשתות החברתיות. ‫היא כותבת, ורואה שהשמיים לא נופלים. ‫זאת אומרת, היא מתחילה לבדוק ‫מה קורה ובוחרת נתיב ‫שהוא נתיב של טיפוס ‫לעבר אישה שהיא בריאה בנפשה, ‫שהיא בריאה בגופה, ‫שהיא אישה שמחה ויציבה, ‫שיודעת לאזן את עצמה, ‫היא יודעת לווסת את עצמה, ‫והיא לא קורבן. ‫היא לא נותנת את הכוח הזה ‫לבן אדם אחר, לקבוצה אחרת. מבינה? Moran Naor: אני רוצה להגיד בהקשר הזה שקודם כל אם מישהי מקשיבה לנו והיא עוברת משבר וקשה לה, טל כאילו אומר את הדברים האלה ואני באמת הגעתי למקום הזה כבר, אני חיה חיים שלווים ומבוסתים וטובים ואני עושה הכל כדי כן להגשים את החלומות שלי ואני מתאמנת כל יום ואני בן אדם אחר לגמרי ממה שהייתי בתקופת המשבר אבל זה לקח לי זמן להגיע לשם בהמון המון עבודה המון אבל אני באמת חושבת אם אנחנו חוזרות שנייה לתחילת השיחה ש... זאת אומרת אחרי שהייתה לי והיה לך את השיחה ההיא אז שאמרתי לך תבטיחי לי שזה לא הסוף והבטחת לי אז אני אני לקח לי המון זמן, זאת אומרת הגוף שלי היה בטראומה וזה לפעמים משהו ש... טל: לגמרי, דרך אגב, את פוסט-טראומטית מהדבר הזה. זה צריך להבין שאצלך מערכת העצבים באירוע הזה נדלקה כמו שהיא לא נדלקת לבן אדם אחר שזה היה קורה לו. רמת החרדה הייתה משוגעת בגלל האירועים שעברת בעבר. Moran Naor: לא ידעתי את זה אבל בסדר, אני הייתי באמת עשרות התקפי חרדה ביום, המוח שלי שרף ברמה שחשבתי שאני הולכת לקבל שבץ, כאילו אין לי דרך להסביר כמה הגוף שלי היה דלוק במשך המון זמן, חודשים מהדבר הזה ובגלל זה גם לקח לי זמן, כי זה כמו תאונת דרכים, זאת אומרת, הטראומה בגוף, ברגע שהגוף מגיב בצורה כזאת, זה כמו תאונת דרכים, זה לוקח חודשים גם אחרי שזה נפסק להחלים מוחית ופיזית מהדבר הזה. אבל אני חושבת שבאמת אחרי, זאת אומרת לא אחרי, אבל ב-7 לאוקטובר, היה איזושהי נקודת מפנה. שבעצם מצד אחד כבר הייתי, הגוף שלי החלים, הייתי בסדר מבחינה פיזית, וזה היה המקום שבו אמרתי, אוקיי, הנה ההזדמנות שלי. הנה ההזדמנות שלי. יש משבר לכולם. אבל טל: אהה Moran Naor: אני? I was fucking born, כאילו, בדיוק לדבר הזה. כבר יש לי את כל הכלים, כבר התמודדתי. כל החרא האפשרי, אני לא הולכת לתת לדבר הזה לשבור אותי. אני מבינה שכולם הולכים להיכנס עכשיו לדיכאון, אבל אני, די. אני כבר שילמתי את הדיכאון שלי לכל החיים. וזה מה שהחלטתי. החלטתי שאני, הנה, זה הצומת דרכים שאני הולכת להתרומם ממנה. ובאמת זה מצחיק, אבל כאילו... הסתכלתי על תמונות מ-7 לאוקטובר ומהחודשים אחר כך והתחלתי טל: ‫הצעת Moran Naor: ללכת לחדר כושר בינואר 2024, שזה היה נקודת מפנה ממש רצינית עבורי, כי לקח קצת זמן אבל מאז אני מתאמנת כל יום בצורה מאוד אינטנסיבית, למדתי לרוץ, שזה קרה כי ראיתי את הנובה וזה מה שחשבתי לעצמי. פאקינג איי, עומנם על סמים, כאילו מה שנותן לך יכולות על, אבל אם אני לא אהיה בכושר, אני בחיים לא אוכל לרוץ, אם יקרה לי משהו. כי אני לא בכושר. אז אמרתי, אני חייבת ללמוד לרוץ. אם אני לומדת לרוץ לפחות עשרה קילומטר, ואני גם אהיה על סמים, אני רצה עשרים בלי בעיה. טל: חהחהחהחה Moran Naor: וזה מה שקרה, ולמדתי לרוץ תוך שנה, רצתי עשרה קילומטר. ופתאום הספורט, שנכנסתי אליו בצורה כל כך אינטנסיבית, הוא עשה את השינוי במוח. טל: כן, אני חושבת שקודם כל השביעי באוקטובר היה בשבילך מה שנקרא אפקט הנשר. את התרוממת מעל, את לא השתתפת, את ראית את כולם ופתאום את ראית גם את מה הולך לקרות להם, מה קורה לכולם. את יודעת מה עובר עליהם, אבל עלייך זה לא עובר. זאת אומרת, יכולת לעשות איזושהי אובזרבציה כזאתי של לראות את זה, אבל לא להשתתף בזה, ולהגיד, לא, זה לא שלי, אני גם לא הולכת להשתתף בזה. ולא רק זה, אני, בגלל שקרה שביעי באוקטובר, בגלל האובזרבציה הזאתי מעוף הנשר, את אמרת, הי, זאת באמת מקפצה, זה אפילו מקפצה לעברה. עכשיו, לעומת אנשים אחרים, היה חלום לרוץ. זה החלום שלך, אוקיי? וצריך להגיד שכשאנחנו שואלות מי האישה שאת רוצה להיות, מי האישה שאת רוצה להרגיש, אם הייתי שואלת אותך לפני 4-5 שנים, היית אומרת, הייתי מתה לרוץ. תמיד רציתי Moran Naor: נכון, תמיד, תמיד רציתי לרוץ, תמיד. טל: לרוץ. ואז באמת זה קרה, זאת אומרת, את התחלת, החיבור הזה חיבר אותך למקום הזה והתחלת לרוץ, והשתמשת במשבר הלאומי לפריחה הזאתי שלך, למי שאת רוצה להיות. בחרת, כאילו היית בנתיב, האם... את תמיד הרי במרחק בחירה להיות האישה שאת רוצה להיות ולהרגיש, האם אני רצה או אם אני לא רצה. האם אני מנסה לרוץ אפילו דקה, או פשוט רק הולכת, לא מנסה. אוקיי? כל הזמן אנחנו במרחק ההחלטה הזו. ואת החלטת שאת רוצה לרוץ, וברגע שלקחת את ההחלטה ואת מתחילה לעשות אותה, הגעת לשם. וזה בדיוק, בדיוק, הדרך להיות את מה שאת רוצה. וכן, ועוד פעם, עכשיו, אנחנו יכולות לעשות את זה גם בלי להיות במשבר. אנחנו צריכות לשאול, מי אני רוצה להיות? איך מתנהגת האישה שאני רוצה להיות? מה היא משיגה בחיים? מה החיים החברתיים שלה? איך נראים החיים הזוגיים שלה? האם היא מווסתת שם? האם יש שם אדם שיודע לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא, והוא אדם יציב ונינוח, או אדם שמפעיל אותה? מי האדם הזה? והיא יכולה לעשות את הבחירות האלה. אבל יש לכל בחירות מחירים של דלתות שנסגרות. כדי להיות את, מי שאת רוצה להיות, אין ברירה, יש דלתות שצריכות להיסגר. אם את רוצה לרדת במשקל, את חייבת לעשות הרבה פרדות. להיות האישה שאת רוצה להיות, זה להגיד ביי ביי. אם זה לאכול עוגות כל שני וחמישי, או אם זה לשבת מול הספה ולא לעשות ספורט. מי את רוצה להיות? האם את רוצה להרוויח כסף? האם את כל היום בטיקטוק? ואת כל היום מבלה בערב ושותה מלא אלכוהול ולא קמה בבוקר? ולוקחת סמים. את צריכה להחליט באיזה נתיבים, בגלל זה אני אומרת, ואני אגיד את זה שוב, את תמיד במרחק של החלטה אחת מאישה שאת רוצה להיות ולהרגיש. וזה משהו שהוא המנטרה שלי. באיזה, מה את בוחרת? לפעמים אני בוחרת לא לעשות את זה. לפעמים אני בוחרת שכל מה שבא לי היום הוא להיות על הספה ולא לזוז. הרי זו גם בחירה שאומנם היא מרחיקה אותי מהאישה שאני רוצה להיות ולהרגיש מבחינת התוצאה, אבל לפעמים אני אומרת, לא, היום את גם אישה שיודעת להקשיב לצרכים של הגוף שלה, והיום זה יום מנוחה ואת אוהבת את עצמך, ואת עושה את זה מבחירה מודעת. את לא מבואסת על זה שאת לא עושה היום את הכביסות ויהיה לך מחר מלא מכונות כביסה. סתם דוגמה אמיתית. אז לא התחשק לי לעשות כביסה בשום צורה. ואם הייתי עושה זה היה טוב, אבל גם לדעת לענות לזה, זה גם חלק מזה. איך איזה סיפור את מספרת לעצמך? Moran Naor: לא, אני פשוט נזכרתי בגלל הכביסה, קראתי משהו מצחיק בפייסבוק של מישהי, חברת פייסבוק שלי כתבה שהיא חזרה מאיזה חופשה והיא ידעה שיש לה מלא מכונות כביסה ושהיא התבאסה מזה ובעלה המתוק אמר לה יש לך רק מכונת כביסה אחת והיא אמרה לו מה, איך יש לי איזה עשר? הוא אמר לה כן, אבל כל פעם יש מכונת כביסה אחת, את לא יכולה לעשות כמה במקביל אז הוא אמר לי, אז כל פעם זה כביסה אחת טל: וזה בדיוק הסיפור. איך אני מספרת את הסיפור, אוקיי? ואז זה יכול להקל עליי וזה יכול להרגיע את החרדה שלי. נכון? המון פעמים שאת לא ישנה בלילה, אז את אומרת לעצמך, כאילו, פתאום יש חרדה איך אני אתפקד מחר, ואז את אומרת, לא נורא, אני אשן... לכן, את זה לי יש את זה. לא נורא, אני אשן צהריים, או אני אשן מוקדם, ואז הרמת החרדה שלי יורדת. זאת אומרת, אני... לא חושבת על איך אני אתפקדת, אני אומרת, הנה, יש לך פה הזדמנות לעשות איקון, הכל בסדר. זאת אומרת, כל הזמן אנחנו צריכות לדעת לווסת את עצמנו בדברים האלה. Moran Naor: אני, ב-7 לאוקטובר, אחרי כמה שבועות שהבינו שיש חטופים ואנשים, כולנו מאוד הזדעזענו מהדבר הזה, וזה היה מאוד קשה לגלות את זה, במיוחד עם הילדים והכול, ואני מיד שמתי בלוק לעצמי רגשי מול הדבר הזה, כי כשאבא שלי ישב בכלא שש-שבע שנים, אני לא הרשיתי לעצמי לחיות. אני לא הרשיתי לעצמי לשמוח. אני לא הרשיתי לעצמי לעשות ילדים אחרי החתונה. אני לא הרשיתי לעצמי כלום. בלילה כשעופר בעלי היה אומר לי לילה טוב, הוא היה אמר לי לילה טוב כל לילה, לילה טוב חמודה שלי. אני אמרתי לו זה לא לילה טוב, כי אבא שלי בכלא. ואני הייתי איתו בכלא כל הזמן במשך שש שנים. אז אהההה אני זוכרת שראיתי את האנשים האלה עם החטופים בלב שלהם, ואני הבנתי את זה, כי הייתי שם ואמרתי לעצמי, אה אה, את כבר היית בכלא שש שנים. את כבר היית בכלא, את לא נכנסת שוב פעם לכלא, זה לא יועיל לאף אחד שאת תהיי בכלא. את לא, זה לא יועיל, זה לא יועיל להם. כאילו, על כל דבר רע, אני כבר כאילו, כבר חוויתי את הכל כך רע, שאני לא מוכנה לחזור למקום הזה יותר. כבר מיציתי, כדאי, כבר הגעתי עד לפה. להיות בחרדות בלילה? די! כמה חרדות היה לי בלילה? זה להיות בחרדות מזה שישנתי לא טוב? אני אשן בקבר, תודה. אני אשן בקבר, באמת, למי אכפת? טל: כן, מורן, יש לה משאב של אנרגיה בלתי מוגבלת, זה לא המקרה שלי. מה את אומרת שנסיים? Moran Naor: כן, אני מקווה שהפרק הזה לא היה טראומטי מדי לאנשים. טל: לא, אני חושבת שהוא פרק מאוד חשוב. תראי הכל בסדר, מכון הבטחתי? וקיימתי? Moran Naor: הכל בסדר, כן בסדר, תשמעי, זה היה משמעותי. הייתי צריכה לשמוע טל: אהההה Moran Naor: את זה באותו רגע, שהכל יהיה בסדר. אני חושבת שכל אחד צריך לשמוע לפעמים שהכל יהיה בסדר. טל: ‫כן, הוא יהיה. Moran Naor: יאללה. תודה טל! ביי!