Latest / דברי איתי / הפרק שכמעט לא עלה, על דחיינות, פחד והימנעות
Transcript
- Moran Naor: מה קורה טל? טל: אני מעולה. חם היום, היום יש עומס חום רציני. תכף הדקתי עכשיו רק מזגן, אז תכף אני אהיה ממש בסדר. Moran Naor: טוב בואי נציג את עצמנו לפני שאנחנו מתחילות לחפור כי אנחנו יכולות לחפור ואז לא נציג את עצמנו אז ספרי לנו מי הטל טל: אז אני מתחילה, אוקיי, אז אני טאל, דיאטנית קלינית. יש לי תואר שני בתזונה והתנהגות, שזה הפסיכולוגיה של האכילה, אפשר לומר. הרבה שנים ניהלתי עמותה מדעית, אני מאוד אוהבת מדע ואת המחקר, ובשנים האחרונות אני הלכתי לכיוון של הקליניקה הפרטית. תמיד הייתה לי קליניקה פרטית, אבל עכשיו אני יותר בתחום של הטיפול, בתחום של שינוי הזהות סביב אוכל ואכילה, מערכות יחסים שלנו עם אוכל ואכילה והגוף. תמיד זה משהו שמאוד אהבתי, תמיד זה היה משהו שלי, אבל אני אגיד שזה הדבר המרכזי שאני עוסקת בו, והרבה מזה בזכותך, ובגלל זה אנחנו כאן. אולי אני אספר על זה אחר כך, אבל אם יצא. וזהו, ואני פה שמחה להתארח אצלך בפודקאסט, מורן. Moran Naor: אני מורן, אני מורן נאור, אני יועצת עסקית, אשת עסקים, פמיניסטית, אקטיביסטית לשעבר, פחות מעניין על לשעבר עכשיו. כן, וכאילו, אני חושבת שמה שאנחנו מנסות לעשות פה בפודקאסט הזה, זה בעצם קצת להביא את הטיפול לפומבי. כאילו רק רקע כאילו טל טיפלה בי במשך הרבה מאוד שנים בכל נושא של תזונה ודיאטה אבל זה כמובן תמיד הלך לנושאים מאוד פסיכולוגיים ונפשיים ורגשיים ובעצם אנחנו אנחנו קצת רוצות כאילו לעשות כמו סוג של טיפול אבל פומבי שכולם יכולים לשמוע אותו מה המטרה של זה? אני לא לגמרי בטוחה אבל אני נהנית מזה, טל נהנית מזה, ונראה לי שזה מה שחשוב, ואתם יכולים להציץ לנו וליהנות מזה גם. טל: אני חושבת שבעצם הקשר של מערכות יחסים והאוכל כאהבה והאוכל כמווסת הוא הדבר שאנחנו מביאות למרות שכבר עבר תהליך ארוך מאוד, זה לא שהמקום הזה הוא מקום מאוד מאוד חזק היום אבל עדיין אנחנו רואות אותו בכל הרבדים של החיים שלנו אני אגיד שאני הייתי בעברי שמנמנה שמנה ותמיד זה משהו שבמשפחה שלי היה מאוד חזק אוכל ואכילה. סבתא שלי הייתה מאוד שמנה, כבר בגיל 60 ומשהו היא עברה שבץ מוחי אחרי שהייתה, הייתה כזאת אישה, בית, את דיברת על פמיניזם, סבתא שלי הייתה, זה היה בית מדריכלי, סבתא רומניה, הייתה יושבת בראש השולחן עם הציפורניים, עם הלק האדום, עם האודם האדום, מכריחה את כל החתנים שלה לשתות בלדימיר, היא מבשלת כמו מטורפת וגם עובדת, היא הייתה ככה וניהלה את כל הבית. ושלושת הבנות שלה סבלו מהשמנה, הדיאטות היו מרכזיות. זאת אחת עשתה כדורים, מה שנקרא, אמפיטמינים, השנייה עשתה שאיבות שומן, כל הזמן דיאטות. חוויתי דיאטות בתור ילדה, הקבוצות, מה שככה אפשר לדמיין של שנות ה-80 ושנות ה-90, אני חוויתי מאוד מאוד חזק. בתחילת שנות ה-2000 כבר הייתי באקדמיה, למדתי מדעי התזונה, ו... ובעצם משם מתגלגל התהליך ותהליך הריפוי שלי כלמידה של התזונה, כמקפצה לעברה ובאמת התהליך הזה שאנחנו עשינו ביחד הוא היה תהליך של שתי אקטיביסטיות שיוצאות כל אחת מאזור הנחות שלה ומגלה באומץ את עצמה. אני הייתי אקטיביסטית טבעונית מאוד פעילה, כתבתי הרבה שנים בהארץ, הייתי מרצה, הייתי מגיעה לאקדמיה, הייתי בעצם סביב באמת החלק המדעי של הדבר הזה והקשר שלי עם זהות של הטבעונות. היום טבעונית, אבל אני לא אקטיביסטית במובן הלוחם, אני כבר לא מאמינה במלחמות, גם עם הגוף אני לא מאמינה במלחמות, אני לא מאמינה במאבק, אלא באהבה. מורן פעם אמרה שאני מורה לאהבה, והדבר הזה לקחתי את זה, ואני רוצה באמת לעשות את כל הדברים יותר בקלות ויותר באהבה בחיים ופחות במאבקים, וזה גם מה שאני רוצה ללמד פה יחד איתך את החלק הזה. Moran Naor: זוכרת כבר מה התחלנו לדבר, אבל לא התחלנו לדבר. אני עוד לא הבאתי את הנושא אפילו. טל: אני חושבת שאנחנו עדיין בהיכרות קצת. Moran Naor: בסדר, לא אני צריכה שנייה שנהיה כנות פה עם מה שקורה בסדר, אז ככה, אני וטל עושות כל מיני דברים כבר הרבה מאוד זמן וגם את הפודקאסט הזה שהוא כנראה זה הפרק הראשון שתשמעו אנחנו מקליטות אותו, הוא כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה ואני לא מעלה אותו, למה? אני לא לגמרי יודעת אם זה דחיינות, אם זה ביישנות, אם זה... אני לא יודעת, אני לא יודעת מה הסיבה, אבל אני לא מעלה, לא מעלה אותו. יש לי מלא פרקים מוקלטים ואני פשוט לא מעלה אותם. וזה, על זה רציתי לדבר איתך, אמטל. רציתי, רציתי שנחפור את הדבר הזה רגע. כאילו, את המילה דחיינות. לא את המילה, כאילו את המעשה דחיינות. כי אני דווקא למדתי ממך שאין דבר כזה דחיינות, שמשהו שאנחנו דוחים אנחנו עוד לא מוכנות לעשות, ואנחנו לא יכולות להכריח את עצמנו לעשות דברים. אבל יש גם דחיינות מסוימת, כי כאילו אני חושבת שככל שאנחנו נכנסות ל... טל: תודה Moran Naor: הימנעות, בואי נקרא לזה הימנעות רגע, אז אנחנו כבר באיזשהו סרט בראש שלנו, שגם אם הסיבה הראשונית להימנעות הייתה טובה, אז אנחנו כבר לא... הסיבה של ההמשך היא פשוט כי אני כבר רגילה להימנע, ועכשיו אני צריכה לעשות איזושהי פעולה מאוד אקטיבית, שהיא אפילו קיצונית יותר ממה שהייתי צריכה לעשות בהתחלה. כדי לצאת מההימנעות הזאתי. טל: לגמרי. אני לפעמים צוחקת שלכל אחת יש את המקומות שהם קשים לה. עכשיו, בינינו את, מורן, את אדם שיודע לעבוד. כשיש לך פרויקטים את מריצה אותם. את לא נמנעת שם. אין לך שום הימנעות במה שאת מחויבת לאנשים אחרים בטח ולמה שקשור לקריירה שלך. את אף פעם לא נמנעת, את יושבת את 12 בלילה, את עושה את כל מה שצריך עם הבנות שלך. Moran Naor: לא, יש לי מקומות שבהם אני נמנעת, שוב, אנחנו נהיה כנות, יש לי מקומות שבהם אני נמנעת אם זה נגיד משהו שעשיתי בו טעות ואני קצת יודעת שהולכת להיות לי פדיחה או שיהיה לי לא נעים בסיטואציה הזאתי, אז אני כן נמנעת, אבל אני כבר למדתי בגלל ששוב אני עצמאית ויש לי לוקחות והם מאוד מאוד חשובים לי ואני מאוד אוהבת אותם. אני למדתי, כשאני רואה שאני נמנעת, לעצור רגע ולהגיד מה קורה, ממה את מפחדת? את מפחדת שינזפו בך כמו ילדה קטנה? את מפחדת שיכעסו עלייך? ואני כזה אומרת לעצמי, כולם עושות טעויות, אין מה לעשות, גם אם עשית פדיחה עם הלקוח הזה, או שהוא יבין. או שהוא לא יבין והוא יעזוב אותך, אבל אלה החיים. תתמודדי עם הסיטואציה ותיקחי אחריות ותמשיכי הלאה, כי כרגע לעכב את זה, את רק מגדילה את הטעות. אז תעצרי את הטעות במיידית. טל: זה כי מה שנקרא pre-frontal cortex שלך הוא כבר יודע מה המחיר של הטעות ואת כבר יודעת להיענות למחשבות האלה שאומרות עזבי, כאילו בואי בואי, תדחי את זה לאחר כך אחת, מישהו יבוא ויציל אותך, אולי משהו יקרה ואחר כך אולי יהיה לי כוח ואנרגיה לטפל בזה. העניין של הימנעות הוא תהליך מאוד, כשאת אמרת שזה לא בעצם עצלנות, זה לא איזושהי בעיה, זה קושי. יש לנו קושי אמיתי, אני בתור ילדה הייתי נמנעת כל הזמן והיו קוראים לי עצלנית. כי באמת היה לי מאוד קשה, היה לי, אובחנתי עם הפרעת קשב והייתי נמנעת לעשות שיעורים או לסדר דברים או לסדר את התיק או לבדוק אפילו מה המערכת למחר, הייתי נמנעת מדברים קטנים כי זה היה לי קשה בטירוף, למרות שכשהייתי עושה את זה הייתי אומרת, או, זה לא היה כזה קשה. אני אעשה את זה מחר, וכל פעם מחדש זה היה קשה. בעצם יש איזשהו אלמנט שדורש ממני המון המון אנרגיה שאני צריכה לגשת למשהו שקשה לי, ואני חושבת שאין מספיק אנרגיה לעשות אותו. אני חושבת שהמחיר של לעשות אותו כרגע הוא כל כך... רציני, וזה באמת המקום הזה שאני לא חושבת ולא יודעת לענות למחשבות האלה. זה קצת כמו אוכל, כאילו העוגה עכשיו תעשה לי את העבודה, היא תרגיע אותי, ואני לא יודעת לענות ולהגיד לא, היא לא תרגיע אותך, היא תעשה לך כמה דקות נעים, אחר כך תתבאסי על זה. כמו שאם אני לא משלמת את החשבון עכשיו, או אני לא הולכת להוציא דואר, ואולי יש לי שם איזשהו דוח, ואחר כך אני אתעצבן למה לא הלכתי, כי עכשיו אני צריכה לשלם ריביות. בעצם הריבית זה המחיר שאני צריכה לשלם על זה שאני לא פועלת עכשיו. ואני יודעת, יש את המשפט הזה שאם אני אעשה את הדברים הפשוטים של החיים ואני אתרגל את המשימות היומיומיות של החיים, החיים יתגמלו אותי. אם אני אדע לעשות את הדברים הפשוטים של החיים, אז החיים יתגמלו אותי. ואני יודעת את זה. את יודעת שאם את עכשיו תעבדי מה שקרה עם הפודקאסט, שאת בעצם הקלטת. קודם כל את שילמת מחיר יום-יום, זה לא נכון. לא היה לך נעים כלפיי, נכון? נכון. אבל Moran Naor: אבל שחררתי מזה, כי אני יודעת שתסלחי לי ואת אוהבת אותי. טל: זה היה, נכון, אבל היה לך את זה. והיה לך את המחיר הזה על הערך העצמי שלך, למה זה לא קורה. Moran Naor: זה המחיר היחיד שהוא עדיין קיים. טל: נכון, למה אני לא כזו, מה הבעיה, וברגע שאמרת... Moran Naor: אבל הוא, אבל סליחה שאני קוטעת אותך, אבל הוא במלחמה בלתי פוסקת בין הערך העצמי שלי של אני לא מבצעת משימה, שזה משהו שהוא מאוד קשה לי כי אני בן אדם סופר משימתי, לבין טל: אהה Moran Naor: הערך העצמי שלי של אני אוציא פודקאסט ואף אחד לא יקשיב לו, אני אוציא טל: אהה Moran Naor: פודקאסט וזה לא יעניין את אף אחד, ואני יודעת שזה לא יעניין את אף אחד. טל: לא, זה יעניין, זה מאוד מעניין. Moran Naor: אני אוציא פודקאסט והוא סתם, ולא, כאילו וסתם, וזה יהיה סתם. את מבינה? אז יש פה גם את הערך העצמי שלי שהוא מתנגש כרגע בין מורן שרוצה לעשות וי על משימות כי זה עושה לה טוב וזה מה שנכון לי ומורן שרוצה להוציא פודקאסט, לבין מורן שאומרת טל: מפחדת. Moran Naor: אני אוציא פודקאסט והוא יפגע לי בערך העצמי, הוא רק יגרום לי להרגיש יותר חרא עם עצמי. טל: כן. אני מפחדת בעצם מהמחיר של מה שהתוצאה הזאת תהיה הרבה יותר נוח. מה שאני מכירה זה שאף אחד לא, כאילו, הפודקאסט הזה לא קיים. המצב הוא כזה והכל בסדר. Moran Naor: כן, יש פה מחיר לשלם, הפוך. טל: אבל אנחנו באות באומץ. זה השיעור שלי ושלך בכלל כאקטיביסטיות, שאנחנו מכירות אותו. יצאת באומץ לאוויר העולם כאקטיביסטית, חטפת מחירים, אבל גם זכית באיזשהו מערך של אנשים שליוו אותך, גיבוש זהות, תחושה של משמעות. היה שם מחיר ששילמת ברגע שיצאת באומץ. Moran Naor: מלא מפיר ששינתי טל: אבל היה גם מחיר ש... היה גם בעצם פרסים שהרווחת. Moran Naor: אבל המוח שלנו לא זוכר את הדברים האלה, הוא זוכר רק את הדברים הרעים, הוא לא זוכר את הדברים הטובים. איזה דברים טובים היו לי? אני לא זוכרת כלום. באמת, אני אומרת את זה לא ב... טל: איזה דברים טובים היו לך מתוך המקום של האקטיביזם שלך? Moran Naor: תראי, אני זוכרת במוח, אני יודעת במוח שעשיתי טוב. יש לי גם חברות ואנשים בחיי שאומרים לי, עשית ממש טוב. אני יודעת שהמערכת ה... אני לא זוכרת, הסימפטטית, הפרסימברות, כאילו, המערכת תגמול שלי עבדה טל: קח את העצבים. אוקיי. Moran Naor: שעות נוספות כי זה היה עושה לי מאוד טוב ונעים לאגו אז לחשוב שאני עושה טוב לעולם. בפועל כשאני מסתכלת על החוויה השלמה ומנסה להיזכר או לזה אני לא יכולה להצביע על דברים חיוביים אני מצביעה רק על דברים לא חיוביים טל: המוח תמיד רוצה להסתכל על הדברים הלא חיוביים, הוא תמיד זוכר את הדברים החיוביים. יש לזה הסבר, מה שנקרא מדעי, כי את רוצה להיות הרבה יותר זהירה כדי לא להיטרף על ידי הנמר. זאת אומרת, זה נכון, אז אנחנו מתוכנתים להסתכל על זה, אבל אנחנו צריכות לצאת מתוך הביולוגיה הזו, הלא אישית הזו של הטבע, שרוצה לשמור אותך מאוד אלרט ולהיות כמה שפחות לקחת סיכונים. וזה בדיוק העניין, בגלל זה את גם בדחיינות. אבל אני רגע רוצה להחזיר אותך למקום של האקטיביזם. את היית יזמית, את הרמת את מצעד השרמוטות, את הבאת משהו חדש לעולם, את גילית כוח בתוך עצמך שלא ידעת שהוא קיים לפני. את הפכת להיות יו"ר עמותה, את הרמת, למדת נושאים חדשים, את גילית שאת אדם לומד. זאת אומרת, את גילית ואספת לעצמך המון ערכים של מורן הצעירה, הבת העשרים, ולאט לאט את גידה. והפכת להיות אישה שיש לה בעצם ארסנל של ערכים. ואת זה אנחנו צריכות תמיד להזכיר לעצמנו מה הערכים שלנו, מי אנחנו, מה אנחנו אוהבות בעצמנו. כשאנחנו רוצות לעשות שינוי כלשהו בחיים שלנו, למרות שאני קצת סוטה מהנושא, וכשאנחנו רוצות לעשות שינוי בחיים שלנו ולהוביל מהלך כלשהו, אנחנו צריכות להרגיש סוג של עוצמה. עוצמה יכולה להזיז דברים. אני תמיד נותנת את הדוגמה של יוליוס קיסר, שהוא, יש לו, היה, יש לו, היה לו המון המון עוצמה, והוא רוצה עכשיו לכבוש יבשת. והוא אמר, בואו אחריי, וכולם הלכו אחריו. אם החייל של יוליוס קיסר היה רוצה עכשיו לכבוש איזו עיר מסוימת, והיה אומר, בואו אחריי, אף אחד לא היה מקשיב לו. כדי לעשות שינוי אנחנו רוצות לגדל עוצמה. עוצמה מגדלים דרך גידול ערך עצמי. ערך עצמי אנחנו מגדלות על ידי תשומת לב לערכים שלנו ושל מה שאנחנו אוהבות בנו. כמובן בדרך אנחנו צריכות לקבל את מי שאנחנו ולהגיד כן, יש לי דחיינות. כן, אני מפחדת. זה בסדר. אני גם יודעת שתסלחי לי וגם אם לא הייתי סולחת לך. זה בעיה שלי ואת יודעת שהיה צריכה. להיות קשובה לעצמך ולהגיד שאת עושה את הכי טוב באותו רגע, יש לך שם קושי, בואי רגע נסתכל על הקושי, הקושי הזה בא ללמד אותך ולהראות לך שכמה שיעורים, אחד, שאת צריכה להסתכל לפחד בעיניים ולהגיד, רגע, אני שומעת פודקאסטים, אנשים נורא מעניינים אותי, אני מקשיבה להם, ואז את אמרת לי פעם, אני הולכת אחורה לראות את הדברים הראשונים שהם עשו, ואת אומרת, איזה פח. לא להאמין כאילו שזה וזה זה אותו אדם. כי כשאנחנו מדברות על רגל ומשהו שאת עושה אותו הרבה פעמים, את משתפרת או רבות מונים. תמיד. זה החוק. אז אנחנו רוצות להתחיל, וכדי להתחיל פשוט צריך לקפוץ למים. אין ברירה. עכשיו, אמרנו שזה יהיה הפודקאסט הראשון, למרות שעשינו איזה עשרה פרקים קודם. אבל לחזור ולהיות בטוחה, אז בואי נשחרר אותם. זה גם לדעת לשחרר דברים שהם, אפילו שהשקענו בהם אנרגיה, אם הם תוקעים אותנו, לפעמים צריך לקחת ולהגיד, נלך קדימה ולראות איך מתמודדים עם הדברים האלה. זה לא שאנחנו בזבזנו את הזמן, הגיעו לנו שיחות מאוד מאוד מעניינות והתפתחנו בהם וגילינו דברים בהם. זאת אומרת, זה היה משהו שעשינו אותו והוא היה, אנחנו יכולות לעשות אותו גם בטלפון. ולא נרגיש שבזבזנו. אז בסופו של דבר אנחנו רוצות להסתכל על החיים בצורה שמטיבה איתנו. ולהגיד מה יכול לקרות טוב, מה קרה טוב, ומה יכול לקרות טוב. נכון, יש גם דברים מפחידים, זה מפחיד. את צודקת, אבל זה לא נורא. כי הפחד הוא מה שמונע מאיתנו להתקדם. הוא מונע ממך להיות את מה שאת רוצה, את האישה הזאת שאת רוצה. ויש לך מה להגיד לעולם, תמיד היה לך מה להגיד לעולם. אז הנה, יש את העניין שאת דוחה ואנחנו אומרות לא עוד. זה הולך לעלות. ויגידו לך אולי דברים רעים. יגידו שזה משעמם, זה לא מעניין. שלא יצפו. שלא יגידו כלום. Moran Naor: או שלא יגידו כלום, או שלא פשוט באמת לא יקשיבו ולא... זה לא יהיה קיים טל: אבל אנחנו עושות את זה, את מה שאנחנו עושות למען עצמנו כרגע. אנחנו לא עושות את זה למען אף אחד אחר. וזה מה שחשוב להבין את ההבדל. כשאת משקיעה את... את נותנת את האנרגיה שלך לאדם אחר, את מבזבזת אנרגיה. את שמה את כל הכוח שלך אצל מישהו אחר במה שהוא חושב, ואיך שההשפעה שלו עלייך. יש איזה ספר שקראתי שהוא אומר, את לא צריכה כאילו לרדוף אחרי האחרים שיבואו אלייך, את צריכה להיות פרח בגן פורח. ואם את באמת פורחת, ואם את באמת עושה את הדברים באותנטיות, יבואו עלייך. עכשיו, אנחנו לא יודעות אם אנחנו עדיין שם, אבל אנחנו מנסות. אנחנו רוצות להיות הדבר הזה. וכדי להיות הדבר הזה, אנחנו צריכות לעמוד בגאון ולפרוח. ולהגיד, מותר לנו ואנחנו ראויות. וזאת אחת הבעיות של הרבה מאוד נשים, בכלל הנשים, שאנחנו מרגישים שאנחנו לא ראויים, אנחנו לא מעניינים, אנחנו, בטח שאנחנו מעניינים. בטח שאת מעניינת, בטח שאני מעניינת, יש לנו מלא מה לתת לעולם הזה. כמו שלכל מי שתצפה או יצפה בנו יש מה לתת, והוא אור גדול, וכאילו זה לא בקטע רוחני, אני כבר אומרת. זה בקטע שיש פה עולם ומלואו, ויש סיפור מאחורי כל אדם, וסיפור זה דבר מאוד מאוד מעניין. וכאב זה דבר שכולנו יודעים מהו. ואם אנחנו מרשות לעצמנו לדבר על הכאב, ולהיות אותנטיות, אני חושבת שזה דבר שמורן, אין לך בכלל מה לפחד. זה, ועוד פעם. Moran Naor: זה לא, אני אגיד לך מה, נגיד חשבתי היום בבוקר, כשניסיתי לחשוב מה לדבר, כאילו חשבתי, יש גם לציין, אני גם אציין בשם הכנות, שגם בה, נגיד, חודש, חודשיים האחרונים, גם כבר לא הסכמתי להקליט יותר. גם הייתי עסוקה מאוד מאוד מאוד בעבודה, אבל פשוט לא הסכמתי כבר להקליט, כי כבר הייתי כל כך מאוכזבת מעצמי, שזה כבר עצבן אותי. ואז היום בבוקר חשבתי על זה ואמרתי אין לי סיבה היום באמת לא להקליט, יש לי הרבה מאוד עבודה אבל אני יכולה לעשות את הכל. ואמרתי אבל על מה תדברי? ואז אמרתי אולי תדברי על זה שאת לא מצליחה להעלות את הפודקאסט. ואז אמרתי למה את לא מצליחה להעלות את הפודקאסט? ואז אמרתי כי כבר נוצר לי כזה Backlog של משימות. עכשיו, שוב, אני בן אדם מאוד משימתי, אני מנהלת פרויקטים בראש שלי, הכל אצלי מסודר, בתיקיות, ממוספר, אין דבר שאני יותר אוהבת מאשר לעשות ויים על המשימות שלי, אבל ברגע שזה כבר נהיה overwhelming ברמות שאני כזה, די, מה אני עושה פה קודם? אז זה קשה לכל אחד. אפילו לי, שאני באמת, ובאמת אני מרשה לעצמי גם להגיד לעצמי, אני באמת מנהלת פרויקטים מדהימה. אני מחזיקה עשרות פרויקטים בראש בכל רגע נתון. והפודקאסט הזה כעוד פרויקט בראש, פשוט נהיה לו כל כך הרבה משימות שלא בוצעו, שזה פשוט קשה לי נפשית. ומהמקום הזה מה שאת אומרת, לשחרר את כל מה שהיה ובעצם לקחת רק את זה כרגע ולפרסם היום. טל: איך זה מרגיש לך לשחרר את כל מה שעשינו ועשינו והתאפרנו וחשבנו על נושאים וחקרנו? Moran Naor: אני לא משחררת את זה באמת, אני משחררת את זה לשם ה... טל: כן, אבל יכול להיות שאנחנו באמת נשחרר את זה, מורן. יכול להיות שכל מה שעשינו היה הרגע הזה שלהגיד די, לא נורא. זה לא שזה... תחשבי על זה. Moran Naor: אין לי בעיה, מהבחינה הזאת אני מוכנה לשחרר את זה. אבל אני אומרת, אני לא משחררת את זה לגמרי, כי אולי יום אחד אני כן אעשה עם זה משהו. ואולי גם לא יהיה לי לא כוח ולא זמן להתעסק בזה, כי אני כן עובדת במשרה וחצי, וכן עושה עוד הרבה דברים אחרים, ולכן... אם בסופו של דבר זה ילך לפח, אז זה ילך לפח. טל: ובאהבה ובחמלה. יש את שלושת ההתגלויות, three epiphanies, שזה מדבר על אהבה. שכשיש מצב לא נוח, או בכלל, הסיטואציה של משהו שאני לא מרוצה או לא אוהבת, נגיד הסיפור של הפודקאסט, שאת מרגישה אשמה, שאת מרגישה תחושה של פגיעה בערך העצמי, כי את לא מעלה אותו, והפער הזה, הבור הזה שנוצר מבחינה, שכל, יש מלא משימות, לזה מרוב שזה גדול ומפחיד ופתאום יש עשר שעות שאולי צריך לערוך אותם ואת לא יודעת איזה פרק, כאילו זה כבר הופך להיות משהו נורא נורא קשה, אנחנו מכירות את זה, כולם מכירים את זה, זה אפילו יכול להיות ברמה של אני אתקשר לחברה ששמעתי שקרה לה משהו ואני אתקשר אליה היום או איזה יום הולדת או מישהו שנפטר ואני אומרת אני אחזור לבן אדם הזה איכשהו זה מתפספס, ואז אני אחזור מחר, ופתאום עבר שבוע, וכבר לא נעים לי, זה כבר נראה לי כל כך גדול ומפחיד להתקשר עכשיו ולדבר עם האדם הזה, כי נוצר בור וזה הפך להיות משהו מאוד גדול כבר להגיע רק לשיחת טלפון. אז על אחת כמה וכמה גם אירוע כזה, או פרויקט שצריך לנהל אותו. אבל... השלושת ההתגלויות בעצם אומר, קודם כל רדיקל אקספטנס, קבלה מוחלטת. יש לי קושי, אני כבר נמנעתי מלעשות את זה, היום אין לי שום דבר שמונע ממני להקליט. תמיד יש עבודה, אבל די. בואי תסתכלי מה קשה לך. זה לא אומר שאני מקבלת את זה שקשה לי, אני מקבלת את זה שנוצר המצב הזה, זה המצב, אני לא נלחמת בו. זה לא אומר שאני לא רוצה להשתפר. אבל אני מקבלת שאני אדם ואני מופעלת כמו בני אדם שאני סובלת מדחיינות לדברים שקשים לי, שנראים לי משימה ענקית ואני לא מצליחה לדעת איך לפרק אותם בכלל וזה המצב. אחר כך אני בחמלה לדבר הזה. אני בחמלה ואני אומרת כן, זה באמת קשה. היה לי פרויקטים בעבודה, יש לי המון המון פחדים שאני לא הסתכלתי עליהם בעיניים, כמו אולי שאף אחד לא יקשיב, והדבר הזה ממש ממש הפריע לי. ואני מפחדת שפתאום הערך העצמי שלי, וגם מזה הרבה יותר ממה שהוא עכשיו, כאילו המחיר של, במאזניים האלה, של פגיעה בערך העצמי, מזה שאני לא מוציאה את הפודקאסט, רק אני יודעת מזה. רק אני ואת, ואת בחמלה עליי, כי את בחמלה עליי, זה המצב. או שאני מוציאה את הפודקאסט הזה ואף אחד לא מקשיב לו ואני מרגישה אפס, אני מרגישה לא מעניינת. אני מספרת על עצמי סיפור דרך העיניים של האחרים שלא רואים אותי. כאב לב של ילדה שרוצה שכל העולם יראה אותה וידע שאם מרכז זה יקום. והיא מגלה שהיא לא. כאב לב. אז אני בחמלה למקום הזה. של חוסר ערך, זה האפיפני השני, ההתגלות השנייה. והאפיפני השלישי, כדי להתקדם לדבר הזה, זה להגיד מה הערכים שלי, מה אני אוהבת בעצמי, לא השיער שלי ולא העיניים שלי. זה מה יש לי שאני מעריכה בי, שאני יודעת שזה מקום חזק בי, ושאני יכולה... אחד שאני אוהבת את זה, ואז אני מחזקת לתאר לך עצמי, אז אני חוזרת אחר כך לילוליס קיסר, תכף אני אחזור אליו, אבל המקום של, אוקיי, אני הרמתי עמותה, אני הקמתי עמותה, אני הבאתי את מצעד השרמוטות, אני עשיתי דברים, אני עשיתי, הרמתי קהילה, הבאתי איזשהו, יצרתי משהו, יש לי יכולת יצירה, יש לי יכולת ניהול, אני יכולה להחזיק המון דברים. אין לי בעיה להגיד את האמת, אני לא מפחדת מאנשים, אני לא מפחדת מעימות, יש לי מלא ערכים שאני אומרת, כן, כל הכבוד לי, אני אוהבת אותם, אני מעריכה אותם בי, ואני הולכת ל... Moran Naor: אני חושבת, אני רוצה שנייה לעצור אותך פה במקום הזה, כי אני חושבת שזה בדיוק הדבר. השבוע התחלתי לעשות כל בוקר כזה, יש לי מפגש כתיבה, אנחנו כותבות רבע שעה מתוך זרם התודעה, ואז טל: אהה Moran Naor: יוצאים המון המון דברים, אני כותבת המון המון דברים מאוד מוזרים שיוצאים לי מהמוח, ואני לא זוכרת מתי בדיוק, באיזה מהימים כתבתי, אבל כתבתי באיזשהו מהימים, כאילו, ממתי נהיית פסדנית? אתה בן אדם הכי אמיץ שאני מכירה. טל: אהה Moran Naor: מתי נהיית פחדנית? ואני יודעת מתי נהייתי פחדנית. נהייתי פחדנית כשהעמותה התמוטטה ואני... I got canceled וחטפתי כזה בריונות מכל מקום אפשרי ושם בשלב הזה פתאום מורן שמעולם לא פחדה מחשיפה ודברים כאלה וזה, פתאום נהייתי פחדנית. אבל גם עניתי לעצמי באותו זמן שכתבתי את זה של כאילו די, די, זה לא, תניחי את הדבר הזה מאחורייך, את כבר לא שם, זה כבר לא באמת נמצא שם, את כבר לא באמת נמצאת שם וזה גם לא אמיתי בכלל, אין לך מה לפחד באמת, כבר הראית לעצמך שאין לך יותר ממה לפחד, ואולי באמת זה המקום של ה... נמאס לי לתת לפחד לנהל אותי, כי אני באמת לא בן אדם פחדן בשום דרך. אני בן אדם, אני חושבת, אחד האמיצים שאני מכירה. אבל האומץ הזה גם גרם לי לעשות שטויות, ובגלל זה הוא הפך לפחדנות. טל: תמיד זה מערכת הגנה. תמיד הדחיינות זה איזושהי הגנה מהמקום הזה של כישלון. כי זה קשה, כי את עברת שם את המקום. אני זוכרת, את פשוט נמנעת מלהיות במדיה. ופתאום את חוזרת למדיה, ולא סתם חוזרת, פותחת קרביים. מוכנה להיות אותנטית. Moran Naor: כן, ויכול להיות שזה לא יעניין אף אחד, ויכול להיות שאני אחטוף על זה מכל מיני כיוונים, ויכול להיות גם כלום ושום דבר. טל: נכון? אבל עוד פעם, את פה כי את צריכה לעשות את זה למען עצמך. ומי שירצה להקשיב, יקשיב. ואם אף אחד לא יקשיב, אז אף אחד לא יקשיב. Moran Naor: זה לא, את יודעת, אני גם באמת חושבת ואני מרגישה שלא כל כך אכפת לי ברגע שאני משחררת את זה החוצה, זה יגיע להם, זה מי שזה צריך הרי להגיע. אני שמחה טל: אהה Moran Naor: שאפילו אם מישהו אחד ייקח מזה משהו אחד, זה שאין דבר כזה דחיינות. יש פה משהו אחר ועל כל דבר שאנחנו מדחיינים או נמנעים אנחנו צריכים שנייה לעצור את עצמנו כמו שאת אומרת בחמלה ובאהבה ולהבין ממה אנחנו באמת נמנעים כי אנחנו לא נמנעים מהמעשה עצמו שאנחנו נמנעים ממנו אנחנו נמנעים ממשהו גדול יותר ולא לדחוף כל הזמן בכוח אלא אלא לדחוף אבל בחברה. טל: אני חושבת שזה נכון, אני גם לא אגיד לדחוף, אני אגיד להתקדם ובחמלה. כי לדחוף זה במאמץ, ואני רוצה שנשקיע כמה שפחות מאמץ. אלא נבוא במקום של תנועה, של זרימה, ואני יודעת שזה נשמע כאילו מה היא רוצה, אבל מאמץ זה אנרגיה, ואנרגיה זה משהו שאנחנו, הגוף שלנו והתודעה שלנו לא רוצה להשקיע סתם כך. ולכן אני אומרת, כן, אנחנו מקליטות פודקאסט. יכול להיות סתם דוגמה, שלא הייתי ממך בטלפון עכשיו, ומי שהיום מצלצל, ואנחנו משחררות את זה, אנחנו נותנות את החוצה ובחמלה כי... אנחנו לא מושלמות, גם אם קורה משהו כזה. והחמלה שלנו היא באמת השלב המרכזי והכרחי כדי לייצר שינוי ואמון בעצמנו והיכולת שלנו להוביל תהליכים. לעשות את הדבר הזה, זה האמון, אמון שאני מסוגלת, אמון שאני בטוחה, אמון שהכל יהיה בסדר, גם אם יהיה לי לא נעים, אני לא אקרה כלום. אני יכולה לחיים האלה. שאנחנו דיברנו על שלושת האפיפניז שהיינו בדיוק בשלישי. האפיפני הראשון זה קבלה רדיקלית. האפיפני השני זה בעצם חמלה. והשלישי זה מה אני אוהבת בעצמי באמת ברמה של ערכים ותכונות. למשל אם את אומרת אני אימא מדהימה. אני אוהבת את זה שאני אימא מדהימה, אבל מה זה אומר אימא מדהימה? אני קשובה לבנות שלי, יש לי יכולת הקשבה. אני נאמנה, אני משפחתית, אני יודעת להזין ולכבד, יש לי יכולת כבוד, אני אוהבת בעצם הרבה מאוד, אימא טובה, יש בה הרבה מאוד איכויות, תת איכויות, שהם הערכים שלי שמביאים אותי להיות האימא הטובה. אוקיי? אני משקיעה זמן בבנות שלי, אני מטפחת, יש לי יכולת טיפוח, אני אוהבת את זה בעצמי. אז לבוא ולקחת את כל הדברים האלה, וזה מה שיש לי לתת. אהבה זה סוג של הזנה. אוקיי? גם אוכל זה המון פעמים סוג של אהבה, כי זה הזנה. זה משהו שהוא מרגיש לי, הוא מנחם אותי, כי אני... כשתינוק נצמד לשד של אימא שלו ויונק, הוא לא יונק רק אוכל, הוא יונק גם קשר, הוא יונק גם חום, גם ביטחון. ההזנה הזאת היא הזנה הרבה יותר גדולה, ולכן כשאנחנו מדברות על אהבה... ועל רבדים, זה מאוד מזיל אותנו כשאנחנו נותנות לעצמנו את האהבה הזאת. זה מטפח אותנו, זה מכבד אותנו, ואז אנחנו מתעצמות. פה מגיעה עוצמה, אוקיי? לכן אהבה, יש את משולש אהבה, אמון, סבלנות, כשיש לנו ערך עצמי שזה... ביטוי נוסף, זה סוג של אהבה. אני מעריכה את עצמי, זה סוג של אהבה. זה לא ביטחון עצמי, זה ערך עצמי. זה להגיד, אני ראויה בעולם הזה. אני שווה משהו. אני יודעת שאני שווה, אוקיי? ואז במקום הזה, אם אני ראויה... יש לי אמון, אמון בעצמי, שאני יכולה להתמודד, שאני יכולה לזוז, שמגיע לי. כמה מאיתנו, גם אני, בשלבים מסוימים בחיים שלי, היום אני לא שם, עשיתי הרבה מאוד עבודה לא להיות במקום הזה. שאני ראויה לחיים טובים, בריאים, שמחים, שמערכות היחסים שלי יהיו תקינות, מכבדות, שמגיע לי כסף. שמגיע לי לחיות איך שאני רוצה לחיות. אני לא צריכה להוכיח את עצמי, אני שווה, אוקיי? גם דרך אגב, להגיד את הדבר הזה צריך אומץ. כי מחנכים אותנו שזה ראוותני להגיד את הדברים האלה, אבל זה לא ראוותני, זה לדעת שאתה ראוי לחיים טובים. שאתה ראוי שיתייחסו אליך נכון, אבל כדי שיתייחסו אליך נכון, אתה צריך להתייחס לעצמך נכון. אוקיי? אני אתן דוגמה, כאילו, עם המכונית המזעזעת שלי. כולם צוחקים על האוטו שלי שהוא מטונף. באמת, ברמה... כאילו, הבית שלי והאוטו שלי זה שני עולמות אחרים לחלוטין. כן, האוטו שלי זה פח זבל. Moran Naor: לא שחשבתי שהאוטו שלך מקורצף, אבל מטונף. טל: מטונף, מטונף, כאילו הוא גם קרוע, הוא בלוי, מחריד. אבא שלי אמר לי לפני כמה ימים, המשטרה תעצור אותך, מהחשבתא שלך נראה. עכשיו, ילדים נכנסים לי לאוטו, כן? ילדים לא קטנים, בני נוער, אבל הם יזרקו משהו... כאילו כל דבר הם יזרקו, את הטישו, יתקעו, את השאריות של האוכל, הכל, בגדים, הכל, האוטו שלי נראה באמת מזבלה. גיא, שזה אבא של הילדים שלי, יש לו טסלה. והטסלה שלו אסור לשתות, אסור לאכול, ומתייחסים לטסלה שלו בחרדת קודש. אותם ילדים. הילדים שם נוסעים אצלו, לא אוכלים כלום, אסור להשאיר שם חולצה. אין כ... כאילו, הכל חייב לצאת, האוטו נראה פצצה. אבל כשהם מגיעים לבית שלי, זאת אומרת לאוטו שלי, זה לא הבית שלי, לאוטו שלי הם מתייחסים אליו כמו פח זבל. זאת אומרת, אותם ילדים, איך שאני מתייחסת לאוטו שלי, ככה התייחסו לאוטו שלי. איך ש... וגיא מתייחסת לאוטו שלו אחרת לחלוטין, וכולם ישר נכנסים, מרגישים את האוטו הנקי, אי אפשר לזרוק שם את השקית של הביסלי, נגיד. כשאני מרגישה שאני ראויה, שהתייחסו אליי איקס, התייחסו אליי איקס. ואני חושבת שזה המקום שצריך להבין שאהבה וערך נותנים לי את האמון לצאת לפודקאסט הזה, או להגיד אני יכולה להתמודד עם הקושי. נורא לא בא לי עכשיו להתעסק עם ה... אני צריכה עכשיו לחפש את כל הקבלות ולעשות כל מיני דברים, לי זה הדברים שהכי קשים, הסדר והארגון בניירת. אז אני עכשיו, הרואת חשבון שלי אומרת לי, חסר לי את זה, חסר לי את זה, אני צריכה את זה של הקרן השתלמות שלך, את הקרן פנסיה שלך לדוח השנתי, ואני כזה כבר חודשיים דוחה את זה. היום בדיוק החלטתי שלא משנה מה אני עושה את זה. זה ממש ב-to-do list שלי. Moran Naor: היום בדיוק עופר החליט שלא משנה מה, הוא עושה את זה בשבילי. טל: אוקיי, שזה גם פתרון, אוקיי? זה גם לדעת לבקש עזרה כשצריך, ממה שצריך. Moran Naor: אפילו לא טרחתי לבקש עזרה במקרה הזה, הוא פשוט הבין שזה לא הולך לקרות, אני לא הולכת לעשות את זה, והוא פשוט אמר, אני עושה את זה, אני לא... כי הוא גם מבין, טל: זה, את המצוות Moran Naor: הוא גם יודע איזה עומס יש עליי. טל: אבל זה אתם צוות, ואז זה טוב שהוא לקח את זה. אני לא צוות, אני לא, אין לי צוות, ועכשיו אני צריכה לעשות את זה לבד. ואז הדחיינות שלי אומרת לי, תעשי את זה אחר כך, שיהיה לך כוח, אולי תשני קודם צהריים, ואז תקומי עם אנרגיה, ואז כשאני קמה, אין לי שום דבר כזה. זה כאילו, אני כל פעם מספרת לעצמי סיפור, למה אני אעשה את זה אחר כך טוב, עכשיו אין לך כבר ערב, ממש, את לא מרוכזת, תקומי מחר, תעשי את זה על הבוקר, אה, מחר יש לי טיפול, טוב, אז אחרי הטיפול אני אעשה. ואז פתאום יש לי, אני רעבה, ואז נשארת לי חצי שעה, טוב, זה לא מספיק זמן, וככה זה נדחה, זה כשאני יודעת שכשאני אעשה את זה, זה לא סיפור. ואז אני מתחברת לפריפרונטל קורטקס, שזה החלק החושב, המוח החושב. המוח שלנו מחולק לשלושה חלקים, אוקיי? יש את המוח הזוחלי, שזה המוח הטריטוריאלי, של הריח, המוח הראשוני, של האלימות, כל הקברים הרוצחים האלה, זה מאוד מאוד מפותח אצלם, האיש המערות. יש את המערכת הלימבית, שזה המוח הקופי. אני רוצה עכשיו. לא חושב, זה הדופמין, זה חלק הסמים. Moran Naor: אה, זה מה שניסיתי להיזכר קודם במערכת הזאת, כן, אוקיי. טל: זה מערכת הלימבית, זה לא המערכת הסימפתטית או הפרסימפתטית, זה מערכת הלימבית. המערכת הלימבית זה המוח הקופי, Moran Naor: מלמדת אותי את כל המערכות. טל: בעצם זה הילד בן ארבע שבי, שאומר, אני רוצה עכשיו, או אני רוצה לשתות רק בכוס הכחולה, ואומרים לו, אבל זאת הכוס, היא כחולה, זאת סגולה, ואתה רוצה מים, אתה לא רוצה את הכוס, הרי, נכון? לא, רק Moran Naor: אהה טל: בכוס הכחולה. אם אין את הכוס הכחולה, אני לא שותה, ודרמה, וטנטרום, ובלאגן. או הילד בן ארבע, אי אפשר לדבר איתו בהיגיון. אנחנו אומרים לו, אתה רואה פרק, ואז אחרי זה אנחנו הולכים להתקלח ולישון? והוא אומר, כן, והוא לגמרי שם, ואתם מאמינים לו. ואז נגמר הפרק, ולא, אני רוצה עוד פרק, אבל אמרת. אין, מה זה אמרת? אין עם מי לדבר בהיגיון. זאת אומרת, המוח שבעצם אפשר לדבר איתו בהיגיון, זה המוח שמתפתח אחר כך, והוא ממשיך להתפתח ולהתפתח, והוא הפריפרונטל קורטקס. כאילו, זה המוח הקדמי, המוח החושב, זה המוח הינשופי, שהוא באמת, יש לו חוכמה. וכל הזמן אנחנו בדיון בין המערכת הלימבית, שזה השטן הזה שרוצה עכשיו מיד תגמול מיידי, לבין המערכת של הינשוף שאומר, בואי, בואי נהיה מבוגרות אחראיות, בואי לטובתי חיל יונה. את רוצה, כאילו, את לא, את יודעת שכל יום שאת לא עושה את זה, את מבזבזת אנרגיה, זה כמו טפטוף מים, טיק, טיק, טיק. שכאילו הרעש הזה מוציא אותך מדעתך, את מבזבזת כסף על המים, על שאבא שיורד. גם את המים את מבזבזת, וגם את הכסף על המים את מבזבזת, וגם את התשומת לב שלך את מבזבזת, כשכל יום את לא עושה את מה שאת צריכה לעשות. אז זה המוח הזה, ויש כל הזמן מאבק בין השטן והמלאך הזה, בין הינשוף לבין הקוף. אני רוצה עכשיו? לא כדאי, זה לא טוב לך, זה לא טוב לך. זה קצת כמו, תאכלי את העוגה, מגיע לך. לא, את לא רוצה את העוגה הזאת, היא לא בריאה, את יודעת, את תפתחת עצמך שלא תאכלי את העוגה היום. לא, אני חייבת את העוגה, אני לא ארגעת שאני לא אוכל את העוגה. עכשיו, כאילו, זה הדיון הזה, אוקיי? Moran Naor: וואי טל, רגע, אני צריכה ממך משהו. נכון שאת מייצרת ממש תמונות מגניבות לכל המצגות שלך וכל הדברים האלה? אולי תעשי לנו תמונה לפודקאסט, כאילו תעשי לנו כזה שער לזה הראשון, כאילו שתקחי תמונה של שתינו ביחד, מבינה? טל: אני בסדר, ומה, תגידי לי אחר כך, אנחנו נעשה. Moran Naor: ואז תעשי לי את זה, ואז באמת לא יהיה לי סיבה יותר לדחות את הדבר הזה, כי זה הדבר היחיד שנשאר לי. טל: בלי שום קשר את הולכת לעשות את זה. Moran Naor: לא, לא, אני אעשה את זה. אבל השאלה אם אני אעשה את זה היום או אני אעשה את זה מחר. טל: היום, בלי תמונה לפודקאסט. תמונה לפודקאסט? Moran Naor: לא, אי אפשר לעלות בלי תמונה. טל: בסדר, אז אנחנו נטפל בזה. בסדר? גם אם תהיה תמונה מזעזעת היום, קחו בחשבון שיכול להיות ששבוע הבא תהיה תמונה אחרת. Moran Naor: תהיה תמונה אחרת. טל: כי אנחנו קופצות למים. צריך אומץ, ואומץ זה לב, ולב זה אהבה. פחד ואהבה זה שני הפכים. ההפך מאהבה זה לא שנאה, זה פחד. פחד זה אחזות במוכר ורצון לא לזוז. Moran Naor: זה שתדעי אחד הדברים הכי חשובים שנאמרת איתי בחיים. שההפך מאהבה זה פחד ולא שנאה. שנאה ואהבה זה די אותו דבר. טל: ואנחנו... זה הצד השני של המטבע, אבל זה לא ההפך. זה איזשהו רובד אחר שלה. זה גם, זה... שנאה יכולה להיות המון היאחזות במשהו. זה יכול להיות גם סוג מסוים, אבל זה לא... זה לא ההפך. Moran Naor: טוב, אבל אנחנו כבר עוברות לנושא אחר לגמרי. אני חושבת שהבנו את הדבר הזה של דחיינות. אני חושבת שהיינו טובות, אני חושבת שמצאנו פתרונות. וזהו, ובואי נראה, בואי נראה אם זה עבד או לא. אנחנו נדע עד סוף היום. טל: אני לא חושבת שסיימנו, אני רוצה להגיד עוד משהו אחד ואז נסיים, בסדר? כשאמרנו Moran Naor: טוב, בסדר, קדימה. טל: שבעצם יש את שלושת ההתגלויות ושאנחנו מגיעות לאהבה, אז האהבה הזאת בעצם צריכה, אמרנו שזה הופך אותנו, מחזק אותנו. וכשיש לנו אהבה ויש לנו אמון, יש לנו גם סבלנות והשקעה בדרך. וכשאנחנו סבלניות ואנחנו בעצם... וזה מתחבר למשפט הראשון, שכשאנחנו עושות את הדברים הפשוטים של החיים, החיים מתגמלים אותנו. הסבלנות וההשקעה וההתמדה מתגמלת אותנו, גם אם אנחנו לא רואות תוצאות מיידיות. כשאת יודעת שאת שווה, ואת מעלה את הפודקאסט הזה, ואף אחד לא רואה, אבל את ממשיכה לעלות, את תרוויחי בסופו של דבר את מה שאת רוצה. את תגיעי לתוצאה. את רק צריכה להיות באמון וסבלנות. ועכשיו את יכולה לסגור. Moran Naor: טוב היה לי ממש כיף טל, תודה רבה, תודה רבה לכן מי שהקשיב לפרק הזה, ואם הקשבתם אז תספרו לי שהקשבתם, כדי לפחות שאני לא אחשוב שאני לגמרי לבד בחיים האלה בעולם הפודקאסט, ואם לא הקשבתם אז גם ככה אין לכם מושג מה קרה פה, אז שלום וביי. זהו, סוף שבוע מאלף. יאללה, נתראה, דברי איתי. ביי.